עדן אלעזרה מצפת וענבר לברון מחולתה הם ספורטאיי השנה שלנו בענף הכדורסל. שמחים לפרגן להם בכתבה הבאה.
אחרי התנעה ראשונית פרויקט “ספורטאיי השנה” שלנו חוזר לפעילות מבצעית עד לסוף השבוע הקרוב. היום אנו שמחים להפנות זרקור לענף הכדורסל – ענף הספורט הפופולרי ביותר בגליל העליון ובגולן. בתואר הנכבד זכו ענבר לברון – בת 27.5 מקיבוץ חולתה, שחקנית קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון – ועדן אלעזרה – בן 15.5 מצפת – שחקנה של קבוצת נערים א’ של מ.ס “דניאל” צפת.
עדן אלעזרה, גארד קבוצת נערים א’ מחוזית של מ.ס “דניאל” צפת, משחק מגיל ילדות במחלקת הנוער של המועדון. שי קדוש – המנהל המקצועי של המחלקה, מסביר מדוע בחר בשחקן ל”ספורטאי השנה: “עדן התחיל כדורסל בכיתה א’ בבית ספר לכדורסל בצפת. מדובר בגארד גבוה עם זריקה טובה מבחוץ, שחקן מאוד קשוח, שהוביל את השנתון שלו לאליפות ליגה ילדים א’. עדן הוא משקיען, שלא מפסיד אימונים ומתאמן גם השעות הפנויות שלו. השנה התחיל את העונה עם קבוצת הנערים בצורה מצוינת עד שהסגר הפסיק אותנו. העבודה הקשה, ההתמדה, הנחישות והאהבה שלו למשחק ראויים לציון. הוא מאוד חי את הכדורסל, ילד מאוד טוב ואנחנו מקווים שימשיך את ההתקדמות וישתלב גם בקבוצות הגיל הבאות שלנו בהצלחה”.
ענבר לברון, הגארדית ששבה העונה להפועל גליל עליון, אחרי שתי עונות בהפועל ראשון לציון בליגת העל ואחרי 6 עונות רצופות ומלאות בעשייה כשחקנית בהפועל גלבוע-מעיינות וכמאמנת בקבוצות הילדות, בתקופה שבה הייתה שותפה בכירה להצלחה של קבוצת הנשים של הגלבוע – שהוכתרה לאלופת העונה שעברה של הליגה הלאומית וגם להתפתחות של מחלקת הנערות. עוז אוחנה, מנהל קבוצת הנשים של הגליל, הסביר מדוע: “יש את כל הסיבות בעולם לבחר בענבר. שחקנית בית שחזרה אחרי פרק ארוך מחוץ לבית. היא הכי מתמידה, תמיד בפוקוס, השחקנית המובילה בליגה בעמדה שלה כבר כמה עונות, היא דוגמא ומופת לכל שחקנית ולכל ספורטאית. אנחנו כל כך שמחים, שהיא חזרה לשורותינו. מדובר בחיזוק המשמעותי ביותר, שיכולנו לבקש. אין ספק שענבר היא דמות מרכזית להשגת המטרות והשאיפות שלנו”.
מי ששמח לפרגן באריכות ובנדיבות וידע לספר בצורה הטובה ביותר על פועלה של ענבר לברון בשנים האחרונות הוא יונתן אורן, שאימן את הקבוצה מהגלבוע ושימש כמנהל המקצועי של מחלקת הנשים והנערות: ענבר הגיעה לגלבוע בעונה השניה שלי במועדון אחרי שעלינו ללאומית בנשים והמחלקה הצעירה קפצה מ-3 קבוצות ל-6 ככה שהיה צורך גדול לדמות משמעותית נוספת מלבד אלו שכבר היו (עלית כהן ואבידור לוי). ענבר נכנסה לקבוצת הנשים כשחקנית צעירה (בת 22) אבל הכי מנוסה בקבוצה ולמרות שבאותה עונה לא היתה הקפטנית היא ללא ספק היתה המנהיגה של הקבוצה מהרגע הראשון. ענבר לימדה את השחקניות הצעירות סביבה לאן לשאוף, איך להתאמן והצליחה להעביר את הראייה שלה של איך קבוצה צריכה לשחק, מה זה לוותר על זריקה כדי שלמישהי אחרת תהיה זריקה טובה יותר וזה תפס . בהמשך גם כשהגיעו עוד שחקניות מובילות ועם לא פחות ניסיון כולן פשוט רצו ללכת איתה דרך ועל המגרש לשים את הכדור בידיים שלה כי ההשפעה שלה היתה פשוט מדבקת וזה גם עשה את המשא ומתן בקיץ קל יותר כי שחקניות פשוט רצו להגיע לשחק איתה והדרך שהיא הנחילה עשתה רושם חיובי על הקבוצה לכל מי שהסתכל עלינו מבחוץ.
החיבור שלה עם השחקניות שלה באותה עונה ראשונה הפך לאמונה עיוורת והיא החל מאותה עונה עיצבה נפשות רבות שהלכו אחריה בעיניים עצומות וכל משפט שלה הדהד בראשן. השחקניות הצעירות בעונה הראשונה שלה בקבוצה הפכו בהמשך גם למאמנות ונוצר צוות מנצח שפשוט הרים את המחלקה הצעירה לגבהים חדשים למשל להגיע לאימון של ענבר או מאמנת אחרת ולראות שם 3-4 מאמנות שפשוט נמצאות שם או עוזרות בתוך האימון רק כי הן חברות היה כיף גדול.
עבדתי עם ענבר 6 שנים בקבוצה הבוגרת ובמחלקת הנערות , 6 שנים שנפגשנו כמעט כל יום, 6 שנים של כיף והיא הפכה להיות חברת נפש שלי וכמו מהרגע הראשון שהיא ידעה להשפיע גם עלי היא תמיד תשפיע עלי גם בכדורסל וגם מחוצה לו. אני מאחל לענבר להמשיך להנות בכל מקום שהיא נמצאת בו בכדורסל ומחוצה לו כי בכל מקום שהיא מחייכת צומחים דברים מדהימים.
