“ספורטאי החודש” שלנו הוא יותם קפלן, שמסיים פרק נכבד ככדורסלן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון.
עונת הכדורסל הסתיימה זה מכבר וכמו בכל עונה, נקודת הסיום היא סוף והתחלה חדשה להרבה לכדורסלנים, שמגיעים לסיום דרכם הספורטיבית ופונים לדרך חדשה. אחד מהם הוא יותם קפלן, בן 19 מקיבוץ איילת השחר, שמסיים פרק ארוך ונכבד במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון. בעונה האחרונה שיחק כרכז על תקן חריג גיל בקבוצת הנוער על של המועדון, שהצליחה להישאר בליגה בזכות שני ניצחונות בצמד משחקי ההישרדות מול הפועל לב השרון. קפלן היה המנהיג של הקבוצה, תרם תרומה נכבדת להישארותה בליגה הבכירה, כפי שמתאר מאמן הקבוצה, טל כהן: “יותם מנהיג אמיתי, תמיד רתום לכל מטרה והצלחת הקבוצה תמיד בראש מעייניו. אדם שיוזם, חבר נהדר, נחוש ותמיד חיובי, שכיוון את הקבוצה וניסה להרים אותה ברגעי המשבר”. האלמנטים שציין כהן וכן ההערכה העצומה לה זוכה יותם קפלן במחלקת הנוער זיכו אותו בטקס הסיום של מחלקת הנוער בתואר השחקן המצטיין של המחלקה, או בשמו המהודר יותר – “שחקן היצחק” על שמו של יצחק קוניאל ז”ל, מנהל קבוצת הנוער המיתולוגי. רגע לפני שהוא עובר לפרק הצבאי בחייו, זמן מצוין עבורנו לארח לראיון בפינת “ספורטאי החודש” את יותם קפלן.
יותם, לסיים פרק נכבד במחלקת הנוער עם גביע הצטיינות. ציפית לזה?
“מבחינתי חיכיתי מאוד. בתור אחד שהתחיל כילד במחלקה ועבר כל כך הרבה שלבים, שראה לאורך השנים כל כך הרבה שזכו בתואר הזה, תמיד היה לי את הרצון הזה של להיות שם. הפעם זה אמנם היה באוויר, אבל רק בטקס עצמו העניין היה סגור. היה מאוד מרגש שקראו בשמי וקראו לי לקבל את הגביע. מודה למועדון על הבחירה בי ולכל מי שהיו שותפים לדרך הארוכה הזו, שתרמה לי המון לחיים”.
לא יכולת לצפות לעונת פרישה יותר מאתגרת ומורכבת מזו.
“נכון. הגענו לעונה הזו, אחרי שבעונה שעברה עשינו עונה לא רעה. הייתה ציפיה להרבה יותר מהעונה הזו, שפתחנו אותה טוב בגם בליגת התיכונים וגם בליגת העל לנוער, עד שבאה התדרדרות עם הרבה הפסדים. לקח לנו ולמאמן טל כהן זמן להתחבר, הדרך ליצירת דינמיקה לא הייתה קלה, אבל עם הזמן מצאנו שפה משותפת ואני חושב שטל התמודד בצורה טובה עם הסיטואציה של העונה הזו. סיימנו סיבוב ראשון עם הרבה הפסדים. בסיבוב הראשון של הפלייאוף התחתון הפסדנו הרבה משחקים בסקור נמוך. זה היה מאוד מתסכל. בסיבוב השני חיברנו כמה ניצחונות, שעזרו לנו להגיע לצמד משחקים על כל הקופה מול לב השרון. המשחק ראשון שם היה באווירה לא מוכרת, הרבה רעש וקללות מצד חלק מהקהל לאורך כל המשחק. למרות הכל, ניצחנו ב-20 נקודות הפרש. במשחק הגומלין באנו שאננים, המשחק היה צמוד, אבל לא היה איום על היתרון מהמשחק הראשון. בסיום ניצחנו בנקודה אחת וסיימנו את העונה עם הישארות בליגה”.
מה הרגע הגדול שלך בעונה הזו ומה הרגע המאכזב?
“ברמה האישית, סיימתי עם טריפל דאבל משחק מול נתניה בתחילת העונה, משחק שניצחנו ואני קלעתי 11 נקודות, חילקתי 14 אסיסטים ו-14 ריבאונדים. זה היה מסוג המשחקים, שמהרגע הראשון אתה מרגיש שהולך טוב. ברמה הקבוצתית הבטחת ההישארות בליגה גם הייתה רגע שמח, אחרי עונה מתישה. הרגע המאכזב היה במשחק ליגה מול הפועל חיפה, שכל כך רצינו לנצח אחרי שהם ניצחו אותנו במשחק גביע, והדברים פשוט לא התחברו והפסדנו בסיום”.
הספקת במהלך העונה הזו לקצת חיכוך עם קבוצת הבוגרים?
“כן. באימוני טרום עונה, שעוד לא היה סגל מלא, זכיתי להתאמן עם הקבוצה מספר אימונים וזו בהחלט הייתה חוויה מקצועית מיוחדת. אני אוהד של הקבוצה מילדות וזה היה עבורי מאוד מיוחד. במהלך העונה הייתי במשחקי הקבוצה בעמדת הסטטיסטיקה על הפרקט, חשתי מקרוב את הדברים שקורים. מצד אחד, זה כיף לאזור ולמועדון שיש קבוצה בליגת העל ושזכינו לראות משחקים מהטופ של הכדורסל בארץ, מצד שני חורה לי שהליגה הייתה מאוד מבוססת על תוצרת חוץ וישראלים כמעט לא דומיננטיים בה. בפרמטר הזה הרגשתי יותר חיבור למה שהיה כאן בליגה הלאומית, שזו ליגה הרבה יותר ישראלית”.
למציאות הזו יש קשר לבחירה שלך לפרוש ממשחק?
“באיזשהו מקום כן. אני מבין שברוב המקרים שחקן צעיר צריך להתחיל מלמטה, כדי להגיע באיזשהו שלב לליגת העל. העניין הוא, שכשרואים שליגת העל היא ליגה שבה הזרים הם הכח המרכזי ולישראלים כמעט ואין מקום, זה די טורף את הקלפים לחבר’ה צעירים, כי מבינים שהסיכוי להיות שחקן בוגרים בליגת העל הוא מאוד נמוך. אני לא נגד שחקנים זרים ומבין שצריך חיזוק מתוצרת חוץ, אבל צריכים למצוא איזון שיאפשר לשחקן הישראלי להיות מרכזי. לי אין ספק, ששחקנים צעירים כמו איתי מושקוביץ וגבי צ’אצ’שוילי ייקחו מהפרק שלהם בגליל המון להמשך הקריירה והחיים שלהם והם לא ישכחו אותו לעולם, לעומת שחקנים זרים שהיו כאן ולא יישארו ומבחינתם זה עוד תחנה בדרך”.
מי המאמן שהכי השפיע עליך לאורך השנים?
“עומר טל היה המאמן הראשון שלי, אני זוקף לזכותו הרבה מהחיבור שלי למשחק. הוא מאמן שקודם כל מחנך לפי קו מנחה של “האדם לפני השחקן”. בצד המקצועי הוא תרם לי המון פרמטרים, שלקחתי איתי להמשך הדרך”.
מה מראה “הוויז” שלך להמשך הדרך?
“אני בדרך לשנת שירות ואחרי זה לשירות צבאי. עשיתי קורס מדריכים בניהולו המקצועי של זיו ברתנא, קןורס שתרם לי המון בתור שחקן ועזר לי להבין את המשחק מעוד זוויות. אני ארצה אחרי השירות הצבאי לעסוק באימון. מאוד קורץ לי לפתח שחקנים, לתת להם מהידע והניסיון ולחנך אותם ע”פ הערכים של עומר. כדורסל אני אמשיך לשחק עם חברים”.
