כמדי שנה, קיים בית הספר השש שנתי בקיבוץ דפנה טקס לזכר נספי האסון הנוראי.
בשבוע הבא נציין 25 שנה לליל ה-4 בפברואר 1997, בו התרחש מעל שאר-ישוב האסון שגבה את חייהם של 73 לוחמי צה”ל והשאיר 73 משפחות עם פצע שלא יתרפא לעולם – אסון המסוקים. השבוע הייתה זו השנה ה-22 שבית החינוך “הר וגיא” קיים מפגש בדמות יום עיון, להנצחת הנופלים היקרים והאהובים, זכרם לברכה, בדרך ייחודית, שונה ואחרת, דרך שהיא פרי של שיתוף פעולה בין בית הספר, המשפחות השכולות, צה”ל, משרד הביטחון וגורמים נוספים.
הרמטכ”ל רא”ל אביב כוכבי: “שבעים ושלושה חיילים המריאו, שבעים ושלושה עולמות פרטיים, אבל בבטן המסוק היה גם עולם אחד משותף וחשוב – עולם של חברות, סולידריות ואחדות המטרה. איכות המשרתים בצה”ל נובעת מעיקרון צבא העם והיא הסיבה המרכזית לאיכות הצבא. זאת בדיוק האיכות שמקנה לאזרחי המדינה ביטחון והגנה מפני איומים בשש זירות. וכאן, בזירה הצפונית, איכות זו היא שמאפשרת פעילות צבאית הפוגעת באופן משמעותי בכוחות האיראנים ובחיזבאללה בסוריה, ובזכותם נמנעת התבססות חדשה בצפון. צה”ל ימשיך לפעול בכל הגזרות, צה”ל ימשיך להגן ולהבטיח את החיים, ולדאבון הלב, מעת לעת נאלץ לעשות זאת במחיר החיים”.
גיורא זלץ, ראש מועצה אזורית הגליל העליון: “חובתנו כלפי אותן משפחות שחיי היקרים להן נגדעו באחת באותו לילה נורא, היא להעניק לאובדנן משמעות, משמעות הנשענת על שני רכיבים – הרעיון והדרך. הבנת הרעיון בשמו התגייסו החיילים, הגיבורים, החללים, והזדהות עם הדרך בה פסעו לאורך שירותם בצה”ל – בשעת אימונים, בדרך למוצב, בשדה הקרב. אני מבקש לחבק את משפחות הנופלים, לאחל לנערות ולנערים היקרות והיקרים הנמצאים פה שירות משמעותי, ומתפלל לחזרתכם בשלום”.
רווית רוזנטל, מנהלת בית החינוך “הר וגיא”: “השנה בחרנו לעסוק בבחינת השותפות, האחריות והזיכרון בחברה הישראלית של ימינו. בדקנו האם השותפות הישראלית עדיין רלוונטית, האם הצבא הוא המקום שבו היא נבנית, ומהי האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לשותפות זו ולזיכרון של מי שהקריב את חייו למענה. זאת, במיוחד לאור המציאות המורכבת של ימינו, שבה עולה קושי למצוא ערכים ונורמות משותפים לשבטים השונים, המרכיבים את החברה הישראלית”.
