קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון סיימה זה מכבר עונת פעילות שניה במחוז הצפוני של הליגה הארצית. מאמן הקבוצה, משה רחמים, מסכם את העונה בראיון ל”גליל עולה”
עונת כדורסל שניה ברציפות רחוק מהבית הסתיימה בגזרת קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון, שאחרי שנים רבות בהן הייתה חלק מהליגה הלאומית ושיחקה באצבע הגליל – באולם “הר וגיא” בקיבוץ דפנה, באולם דנציגר בקרית שמונה ובאולם החדש ביסוד המעלה – בו חוותה ירידה לליגה הארצית, נאלצה מאז החזרה מפגרת תחילת המלחמה בשנת 2023 לנדוד לאירוח משחקים באולם בית בנדל בצמח, שם זכתה לתמיכה מועטה, אך מרגשת וחשובה, מאוכלוסיית מפונים וממכרים ומכרות.
בקבוצה הגלילית, שלא הייתה בעלת סגל רחב המבוססת על שחקניות מקומיות בגילאים שונים – בראשן מלכת הסלים של הקבוצה, דנה ביתן מכפר בלום, שחזרה לשחק במהלך העונה אחרי שירות סדיר ושירות מילואים כלוחמת, ולצידן מספר מצומצם של שחקניות חיזוק בראשן בר גילינסקי – שידעה ימים יפים בליגות הבכירות והיא הייתה לריבאונדרית המצטיינת של הקבוצה. במחצית הראשונה של העונה מצאה את עצמה הקבוצה בצמרת הגבוהה, אך בסיבוב השני ספגה הפסדים שגרמו להתרחקותה מפסגת הטבלה ואת העונה סיימה במקום הרביעי בטבלת ארצית צפון, כשבמאזנה 15 ניצחונות וחמישה הפסדים.
את הקבוצה מוביל בכל התקופה הזו מהקווים כדורסלן העבר של הפועל גליל עליון, משה רחמים, מאמן הקבוצה, בן קרית שמונה, שהתפנה מביתו בקיבוץ שדה נחמיה, ולפני מספר חדשים הרחיב את התא המשפחתי יחד עם רעייתו עמר, כשהפכו הורים לשני בנים. כעת, זמן מצוין לראיון סיכום עונם עם המאמן.
משה, עונה שהתחילה בצורה טובה, אך הסתיימה בלי כרטיס עליה לליגה הלאומית. מה אתה לוקח מהעונה הזו?
“את המחויבות של השחקניות – חד משמעית. עברנו עונה שנייה מחוץ לבית, כל הצוות היה רתום להצלחת המשימה ומגיע שאפו גדול לכולם. מצבי הקיצון האלו מוכיחים כמה ההון האנושי מאוד חשוב לנו כקבוצה בשביל לצלוח אתגרים יחד”.
מה הסיבות לכך, שאיבדתן גובה ככל שהעונה התקדמה?
“אני חושב שהיו כמה פציעות שעיכבו אותנו בדרך בנקודות קריטיות של העונה. גילי ארמה – שנפצעה וסיימה עונה, עוד כל מיני משחקים שהיה לנו חוסר מזל מבחינת פציעות, אבל זה חלק מהעניין ואני גאה במה שהבנות עשו השנה”.
משך שנים הפועל גליל עליון הייתה קבוצה מובילה בליגה הלאומית. מה צריך לעשות כדי שבעונה הבאה יגברו הסיכוים להשגת כרטיס החזרה ללאומית?
“ראשית, לשמור על הסגל הקיים המקומי הגלילי בתוספת כוח של שחקניות מובילות בעמדות ספציפיות. אני מאמין גדול בחיבור והזהות לקבוצה – ולא רק להגיע ולשחק כדורסל. המשחק הוא מעבר לכך. כמובן שאם וכאשר נחזור לשחק בסביבה הטבעית שלנו, זה יוסיף לנו תמיכה גדולה מהיציעים וייתן לנו הרגשת ביתיות אמיתית וזה בוודאי יוכל לעזור”.
אימנת גם נערים וגם נשים בעונה הזו. איך היא עברה עליך ברמה האישית?
“עברה עונה לא פשוטה בעקבות המלחמה – אם בפן הלוגיסטי וגם בפן המקצועי. התמודדנו עם עזיבת שחקנים לאור המצב המלחמתי. אני רואה בכל דבר הזדמנות. גם בנערים וגם בנשים הצלחנו יחד לייצר שפה משותפת וחיבור מחוץ למגרש, שתרם רבות על המגרש. אני חושב שכמאמן השנה הזו קידמה אותי רבות ואני מרגיש מוכן יותר לאתגרים הבאים שיגיעו”.
חזרת לאחרונה להתגורר לגליל עליון. איך מרגישה החזרה הביתה?
“ברמה האישית, אין אושר כזה לחזור לגליל. החיבור למקום בו גדלתי הוא חזק מאוד ובשנה וחצי האלו קיבלתי הוכחה לכך כמה הגליל הוא הבית! אציין את עמר, רעייתי האהובה, שבלעדיה כנראה כלום לא היה מצליח. מגיעה לה תודה ענקית”.
