חזר הביתה, חזר לכבוש

“ספורטאי השבוע” שלנו הוא אסעד עמאשה, כדורגלן בני ממב”ע, שכבש בתוך 3 ימים שני שערים במשחקי הבית של קבוצתו.

בני ממב”ע – נציגת הגולן בליגות הבוגרים, חזרה לאחרונה לשחק באצטדיונה הביתי בכפר בוקעאתא, לאחר שהושלמו עבודות השיפוצים והתקנת התאורה. בשבוע האחרון אירחה הקבוצה שני משחקים ביתיים מאתגרים: ביום שישי משחק ליגה מול בני כאבול – שהסתיים בתוצאת שוויון 1:1 דרמטית, בזכות שער מרשים שכבש אסעד עמאשה בבעיטה מכ-18 מטרים בתוך תוספת הזמן. ביום שני חוללה הקבוצה מהפך וזכתה בניצחון ביתי 2:3 על צעירי אום אל פאחם והעפילה לרבע גמר גביע האזורים, בזכות צמד שערי מהפך של החלוץ נאג’י אבו ג’בל במחצית הראשונה ושער של החלוץ אסעד עמאשה במחצית השניה. אסעד עמאשה, בן 31 מהכפר בוקעאתא, כובש את פינת “ספורטאי השבוע” שלנו.

אסעד עמאשה הוא אחד מהשחקנים הבולטים בעשור האחרון בשתי ליגות ב’. עמאשה היה שותף מלא לעליה של בני ממב”ע מליגה ג’ לליגה ב’ ולהתבססותה בה, בהמשך היה שותף עם 4 קבוצות שונות לעליה לליגה א’. בגיל 31 הוא משלב עבודה במלון שבקיבוץ מרום גולן ומשחק למען הסמל – מאחר והקבוצה שרויה בבעיות כלכליות ועמאשה, שנחשב לשחקן מבוקש מאוד בליגה, שיכול לזכות בחוזים בסכומי כסף נכבדים, מקריב מעצמו ומשחק ללא שכר מתוך מחויבות ואהבה לקבוצה ולכפרי הגולן, אותם מייצגת הקבוצה.  אסעד עמאשה משחק לצידם של אחיו, וויאם – שעשה קריירה מפוארת בליגת העל ותא’אר – שמשחק כמגן/קשר. אסעד עמאשה כבש העונה 6 שערים ורגלו נטויה. עבורנו זה זמן מצוין לריאיון עמו.

אסעד, עד לתחילת החודש האחרון כבשת 3 שערים, כעת אתה על מאזן של 6 שערים. למה אתה מייחס את זה?

“אני לא יודע להסביר מה קרה. חזרתי בתחילת העונה מפציעה, מאוד רציתי לכבוש ולתרום לקבוצה, עבדתי קשה וכל פעם משהו אחר התפקשש. החזרה של וויאם לשדה המשחק עזרה לי מאוד להיות חופשי ועם ביטחון גבוה יותר. החזרה לאצטדיון הביתי שלנו העלתה את האנרגיות. אני שמח שבתקופה האחרונה הדברים הולכים טוב יותר. מבחינתי, לראות את המשפחה ביציע ולראות את חברה שלי באקטסזה אחרי שאני מבקיע, אין דבר יותר כיף מזה. רק שימשיך ככה”.

שיחקתם לאורך כל הסיבוב הראשון מחוץ לבית. בתקופה האחרונה שיחקתם בעיקר בבית. איך זה מרגיש?

“חיכינו הרבה לחזור הביתה. גם אם אתה טס עם החברה שלך מסביב לעולם ומתארח במלונות הכי טובים, אין כמו בבית. הבית נותן לנו הרבה כח. בעונה שעברה הייתה לנו עונה טובה וכמעט עלינו לפלייאוף, זה הרבה בזכות הבית. במשחקי הבית יש לנו הרבה יותר אוהדים, לקבוצות היריבות לא קל להתרגל לתנאי מזג האוויר ולאוויר הדליל, הן גם מגיעות אחרי נסיעה לא קלה. כיף גדול לשחק בבית, לקבל עידוד מהקהל, לפתוח את הווטסאפ אחרי המשחק ולקבל עשרות הודעות. החזרה הביתה עשתה טוב להרבה אנשים, שרוצים לראות כדורגל ולהזדהות עם קבוצה ולא התאפשר להם. כיף לחזור גם להתאמן בבוקעאתא, שזה אצטדיון ברמות הכי גבוהות. התאמנו קודם במג’דל שמס, שם המועצה והאנשים אירחו אותנו בצורה יפה, אבל אין חדרי הלבשה ואין מקלחות וזה לא הכי אידיאלי להתאמן בצורה הזו”.

אירחתם מספר משחקים במגרש הסינטטי בקרית שמונה. איך היה שם?

“בקרית שמונה בסך הכל היה בסדר, אבל פחות נוח לשחק על מגרש סינטטי. מה שכן, היה כיף לראות אוהדים שלנו מגיעים ותומכים, היה גם יותר כיף לשחק במזג אוויר יותר נוח. הגענו למשחקים עם כמה שכבות של בגדים, ירדנו מהרכבים והורדנו חצי מהם”.


אי אפשר להתעלם מזה, שאתם משחקים מתחילת העונה ללא שכר. איך אתם מצליחים להביא את עצמכם לידי ביטוי?

“אנחנו אוהבים את המועדון ואת הגולן. חברי ההנהלה קיימו איתנו שיחה ואמרו לנו, שהקבוצה נקלעה לסיטואציה בעייתית ושאין כסף, שלא מחזיקים אף אחד בכח ומי שרוצה לפנות לדרך אחרת, מקבלים את זה בהבנה. כולנו התאכזבנו והיה נראה שהרבה יעזבו, אבל באימון הראשון של אחרי אותה שיחה הגיעו כל השחקנים, כולל אלה שלא נכחו בשיחה. האהבה שלנו לסמל ולגולן חזקה יותר מזה. מה שכן, אם כשקיבלנו שכר שמנו את מקום העבודה הנוסף שלנו בעדיפות שניה, כרגע הכדורגל הוא בעדיפות שניה ומהסיבה יש שחקנים שלא התאפשר להם להתייצב למשחקים מסוימים. למשחק בשפרעם הגיעו רק 14 שחקנים. אנחנו מנסים לעשות את המקסימום במצב הקיים. אם היינו מתוגמלים והיה תקציב לעוד 2-3 שחקני רכש, היינו יכולים להגיע לפלייאוף העליון ואולי אפילו לעלות ליגה”.

חזרת העונה לשחק עם וויאם, שאיתו שיחקת בממב”ע ובדבוריה. עם תא’אר אתה משתף פעולה כבר כמה שנים. איך זה מרגיש כל החיבור המשפחתי?

“כיף גדול. יש הרבה תמיכה מהבית. אמא שלי אחרי כל משחק מתקשרת אלינו ומתעניינת, אבא מגיעה למשחקים עם הילדים של וויאם, אשתו של וויאם והחברה שלי. כיף לראות אותם ביציע. כיף לנו לשתף פעולה על המגרש. הייתה לנו חוויה שונה בתחילת העונה, כשוויאם מונה למאמן והתאמנו תחתיו. אצל וויאם אין הנחות. באחד מהאימונים הראשונים הוא העיף אותי מהאימון, כי לא התנהגתי לשביעות רצונו. וויאם עם   דוגמא והשראה לכולם. עשה המון בכדורגל הישראלי, השחקן הכי טוב שיצא מהגולן ולדעתי גם צקרית שמונה. אני לא חושב שבעשרות שנים הקרובות יהיה שחקן מהאזור, שיעשה את המסלול שהוא עשה. זו זכות גדולה ללמוד, לסחוט ידע מהניסיון שלו. כבוד גדול עבורנו. אני שמח שוויאם חזר לשחק ואנחנו משתפים פעולה על הדשא. מאוד אוהב לשחק לצידו”.

איך אתה רואה את העתיד של הקבוצה, במצב הכספי הנוכחי?

“אנחנו כרגע מתעלים מעל הכל למען הסמל והאזור, אבל ברור שאי אפשר יהיה למשוך את זה הרבה זמן בלי תקציבים. עד עכשיו, רק המועצה בבוקעאתא והמועצה במג’דל שמס היו לנו לעזר. אני מקווה שגם מסעדה ועין קיניא יירתמו. אנחנו מועדון עם קבוצת בוגרים וקבוצות במחלקת הנוער ובית ספר לכדורגל. אני קורא למועצות וגם לאנשי עסקים להירתם לטובת הכדורגל. לא מדובר בסכומי עתק. אנחנו סך הכל רוצים כאן את המסגרת הזו, כדי לשמח את הקהל ולתת אופק ובמה לשחקנים הצעירים, שיוכלו דרך הצטיינות בקבוצת הבוגרים לפרוש כנפיים לליגות גבוהות יותר. הקהל כאן אוהב כדורגל, מאות אוהדים ואוהדות בכל שכבות הגיל הגיעו למשחקים שלנו במזג אוויר קר. בואו והצטרפו למשפחה שלנו”.