כדורגל: סבח אל ח’יר

בגיל 63 פרנסואה סבח ממשיך להראות את יכולותיו על כר הדשא במדי קבוצת הותיקים של עירוני קרית שמונה. שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.

קבוצת הותיקים של עירוני קרית שמונה בכדורגל עושה חיל בשנים האחרונות בליגות הותיקים השונות. בעונה הזו עברה הקבוצה מהמסגרת של הליגה המנוהלת ע”י מרכז הפועל לליגה צפונית עצמאית, עם קבוצות מרחבי הצפון. בתום חמישה מחזורים מאזנה עומד על ארבעה ניצחונות ותוצאת תיקו אחת. אחד מהגורמים המרכזיים להצלחה של הקבוצה, שבה משחקים גם שחקנים בגילאים של שחקנים פעילים בליגות הבוגרים, הוא לא אחר מאשר פרנסואה סבח, בן 63, נשוי ואב לחמישה מקרית שמונה, שוער עבר אגדי בקבוצות העיר במרבית השנים בהפועל וגם בקבוצותיהן של טובא וחצר. 21 שנים לאחר שפרש ממשחק, סבח מגן על שערה של קבוצת הותיקים של עירוני קרית שמונה מאז הקמתה לפני עשור, כשלצד ההגנה על השער משמש בעת הצורך גם כשחקן שדה בעמדות הגנתיות, כפי שמצא את עצמו משך שתי עונות בהפועל קרית שמונה בשנות ה-70. לנו יש את כל הסיבות להעניק לפרנסואה סבח את תואר “ספורטאי החודש” שלנו.

פרנסואה סבח הוא הרבה מעבר לשחקן או שוער בקבוצת הותיקים של עירוני קרית שמונה – הוא מושא להערצה. איציק מנחם, מאמן הקבוצה מתאר זאת מהזווית שלו: “חודש אדיר לשוער שלנו . מקצועית הוא הפגין יכולת אדירה בכל המשחקים שהיו לנו השאיר אותנו במשחק בתצוגת שוערות שלא הייתה מביישת ילד בן 18. שלא ייגמר לעולם, פרנסואה זה הפנים של הוותיקים בכל רמח איבריו”.

שרון מנחם, מנהל הקבוצה ושחקן בשורותיה, הוסיף שבחים משלו: “פרנסואה סבח,  האיש והאגדה ככה מכנים אותו סגל השחקנים, שמביטים בו בגאווה גדולה , מהללים אותו בכל משחק ומשחק בפני הקבוצה היריבה אחרי משחקים מצויינים. אנחנו מקווים להגיע לגילו ושתהיה את אותה תשוקה ואהבה לכדורגל .פרנסואה משחק איתנו מהיום שהוקם מיזם הוותיקים, ספורטאי למופת, הראשון להתנדב, לעזור, חי ונושם כדורגל , מכוון במגרש, מדרבן כשצריך, תמיד הוא על המשמר – כשהוא פצוע, כשהוא בריא – בכל זמן הוא שם בשבילנו ועושה את זה בהצטיינות, מזנק כמו שוער שעלה מהנוער, מביא נסיון עשיר והכי חשוב – בן אדם זהב אנחנו שמחים והכי מאושרים שהוא חלק מאיתנו ומאחלים לנו עוד שנים רבות יחד”.

פרנסואה, עברת כל כך הרבה בכדורגל. איזה מקום קבוצת הותיקים תופסת בחייך?

“מקום מרכזי. אני מאוד אוהב את ההווי שיש לנו בקבוצה. מאוד שמח לשחק לצד חברים ששיחקתי עמם בעבר, מאוד שמח לשחק לצד חבר’ה צעירים יותר שמוסיפים אנרגיות טובות. האהבה למשחק תמיד הייתה חזקה אצלי. פרשתי בגיל 42 והמשכתי לשחק בליגות האזוריות ומרגע שקמה הקבוצה לפני כעשור הצטרפתי אליה. אנחנו אוהבים להיות יחד, לשמור על כושר, לשחק מול קבוצות שבהן משחקים חבר’ה שהתמודדנו מולם בעבר. שיחקנו לפני כחודשיים בבית שאן, פגשנו שם הרבה שחקנים שהכרנו מהשנים ששיחקנו בליגה א’. העלנו המון זיכרונות ונוסטלגיה מהימים ההם. זה קורה לנו בהרבה משחקים”.

מה אתה עושה כדי לשמור על כושר?

“אני עובד כגנן, כך שהיום יום שלי כרוך בעבודה פיזית ואני באופן טבעי בכושר טוב. אני מגיע לאימונים ולמשחקים ברמת מוכנות טובה”.

את עיקר קריירת המשחק שלך עשית בקבוצות העיר קרית שמונה, רובן בהפועל. מהן הזיכרונות הכי חזקים שלך מהתקופה ההיא?

“אמנם לא היינו בליגת העל, אבל האווירה סביב הכדורגל הייתה מאוד דומיננטית. אני אמנם גרתי ברחוב השופטים, אבל כל מי שגר בעיר באותן שנים יידע לספר על האווירה לפני משחקים בשבתות בשכונת שפרינצק, שם גרו הרבה שחקנים. היינו נוסעים למשחקי חוץ ואוהדים היו מגיעים באוטובוס וברכבים, כדי לעודד אותנו. במשחקי הבית קהל רב היה מגיע. עבור רבים זה היה ניתוק מהמציאות הקשה ששררה בעיר מבחינה ביטחונית וכלכלית. הרגשנו מאוד את אהדת הקהל ואת המחויבות שלנו כלפיו. נהניתי מאוד מהמשחק ואני שמח ששיחקתי עד גיל 42”.

יש איזשהי תחושת פספוס מכל התקופה הזו?

“הפועל ת”א הציעה לי להצטרף לשורותיה במהלך שנות ה-80, אך ההנהלה סירבה לשחרר אותי. באותן שנים הפוליטיקה הייתה מאוד חזקה בספורט ושחקנים שהיו מזוהים עם קבוצות היו מתקשים מאוד להשתחרר מהקבוצה שלה הם שייכים”.

איך אתה מסביר את זה, שעירוני קרית שמונה למרות זכיות בתארים וכל כך הרבה שנים בליגת העל, לא מצליחה ליצור את האווירה הזו סביבה?

“אין בקבוצה שחקני בית דומיננטיים מקרב תושבי העיר, אין לי ספק שזה משפיע על ההזדהות והחיבור של הקהל. אנחנו שיחקנו בשביל הסמל ולא כקלישאה, הייתה לנו שליחות לשמח את העיר והאזור. השחקנים של היום באים בעיקר בשביל הכסף ובשביל החוזה הבא שלהם”.

בעונה שעברה הגעתם לחצי גמר אליפות המדינה של ליגת מרכז הפועל. העונה אתם משחקים בליגה יותר מאתגרת. אפשר לבנות על עוד עונה הישגית?

“פתחנו את העונה בצורה מצוינת ובעזרת השם אנחנו מקווים שנשאר עם מאזן נטול הפסדים, שנהיה בין ארבע העולות לפלייאוף העליון – ומשם השמיים הם הגבול”.

מה תאחל לעצמך לשנה האזרחית החדשה ולהמשך הדרך?

“בריאות איתנה. זה המפתח להכל. כל עוד מצבי הגופני יאפשר לי, אני אשמח להיות חלק מקבוצת הותיקים”.