למעלה מ-800 טון בטטות – זה היבול המרשים של גידולי הבטטות בעמק החולה. איך נשבר השיא? פרטים בכתבה הבאה.
הבטטות הכתומות והמתוקות, מכות שורשים בעמק החולה, עם יבול שיא כולל העונה של 800 טון! כ-700 טון מהזן ‘בורגארד’, ומעל ל-100 טון מהזנים הגליליים החדשים ‘אוריה’ ו-‘גפן’, שהפכו לראשונה, העונה, לגידולים מסחריים. ההישג המרשים, הינו תוצאה של פרויקט מיוחד הנעשה בשטחי קיבוץ סאסא ובמימונו ,בשנים האחרונות, בהובלת עומר דינר, מרכז גידולי השדה בקיבוץ, לאורך שש השנים האחרונות, להתמודדות רבת אתגרים בגידול הבטטות בעמק החולה, כתוצאה מהאקלים ומזיקי קרקע, וזאת לצד מבחן זנים חדשים והתאמתם לתנאי האזור בחלקת מודל.
שטח הגידול של ה’בורגארד’ השתרע השנה, על פני 100 דונם, והיבול הממוצע לדונם זינק מ-5 טון אשתקד ל-7 טון השנה, הודות לטיפולים ייעודיים להדברת מזיקי קרקע, שצמצמו את הפחת ואפשרו להאריך את משך הגידול. את האסיף ביצעה כבכל שנה האגודה החקלאית ג”ג, של החברה לפיתוח הגליל, השותפה לפרויקט מתחילתו, והינה היחידה בארץ המשלבת אסיף ממוכן לבטטות עבור תעשיית הקפואים, באמצעות מיכון מתקדם, באופן מהיר יותר תוך חיסכון בכוח אדם. העונה נאספו 60 דונם בעזרת קומביין תפוחי אדמה עבור חברת ‘סנפרוסט’, ו-40 דונם באסיף חצי ממוכן, על ידי הוצאה מהקרקע עם מחתר ואסיף ידני למיכלים, עבור בית האריזה בקיבוץ נירים.
הזנים הגליליים החדשים ביוזמת סאסא והחברה לפיתוח הגליל בחלקת המודל ‘אוריה’ (12 דונם) ו-‘גפן’ (8 דונם), הניבו כ-72 ו-48 טון בהתאמה. הזנים, הקרויים על שם שניים מילדיהם של עומר ונגה דינר, פותחו עבור השוק הטרי, כקו משופר של זן הג’ורג’יה ג’ט, שהיה אפיל מדי לתנאי העמק וגידולו הופסק. הבשורה העיקרית בזנים החדשים, הינה קיצור זמן הגידול מ-170 ל-150 יום, המאפשר את מימוש הפוטנציאל שלהם ולהניב כ-6 טון לדונם ממוצע לשני הזנים, לעומת 3.5 בלבד של הג’ורג’יה ג’ט. בנוסף, הם בעלי צורה מוארכת יותר וצבע עז יותר.
עומר דינר, מרכז גידולי השדה בקיבוץ סאסא, אומר: “המטרה היא להרחיב בצורה הדרגתית ,את היקף שטחי הגידול עד למאות דונמים, ולהפוך את עמק החולה למובילה בגידול בטטות. לשם כך נמשיך לטפח זנים חדשים, תוך שיפור האגרוטכניקה של הגידול, ולהתאים בשיתוף פעולה עם ג”ג את המיכון גם לשלבי השתילה והאסיף, שמבוצעים כיום בצורה ידנית עבור השוק הטרי”.
זני הבטטה ג’ורג’יה ג’ט ובורגארד מהווים כ-98% משטחי הגידול בארץ, המשתרעים על כ-10 אלף דונם, בעיקר באזורי המרכז והדרום. בהשוואה בין שני הזנים, ה’גורג’יה ג’ט מוביל בשוק הטרי משום מתיקותו הרבה, צורתו העגלגלה והצבעונית, אך זן הבורגארד, מתאים יותר לטיגון ונחשב לאיכותי יותר עבור התעשייה, בעל תכולה גבוהה יותר של חומר יבש (פחות מימי) ויכולת לשמר אותו זמן ארוך יותר בקירור, באוויר מבוקר (חצי שנה לעומת ארבעה חודשים).
הבורגארד, זן בכיר, נמצא כמתאים יותר לתנאי עמק החולה, מאחר והוא דורש כ-120 ימי גידול בלבד, לעומת 170 לזן האפיל ג’ורג’יה ג’ט, שגידולו הופסק, עקב יבול מוגבל, בשל השפעת טמפרטורות לילה נמוכות באפריל, שמנעו את היכולת להקדמת השתילה וחשש מפני גשמים משמעותיים בנובמבר. זן הבורגארד צפוי להוות אלטרנטיבה טובה לגידול תעשייה, הינו זן קיצי משופר בעמק החולה, תוך ניצול הביקוש הגובר לבטטות בתעשיית הקפואים, היכולת לשווקו בשוק הטרי בתקופת המחסור של זן ה’ג’ורג’יה ג’ט ופוטנציאל הייצוא למדינות בהן הזן מבוקש עם דגש על מערב אירופה.
צריכת הבטטה בישראל ובשווקים העולמיים עולה בהתמדה בשנים האחרונות, הן בשוק הטרי והן בתעשיית הקפואים. הזנים הכתומים בריאים יותר והינם הפופולריים ביותר בקרב הצרכנים, בשל צבעם ומתיקותם. הבטטות עשירות בפיגמנט האורגני בטא-קרוטן המצוי בצמחים כתומים ומהווה מקור מרכזי ליצירת ויטמין A בגוף האדם.
