הברק הכה פעמיים

אחרי שהוביל כמאמן את הפועל גליל עליון לאליפות הליגה הלאומית – ואחרי שהוביל כמנהל מקצועי את הפועל נעם מגדל העמק , שמחים לארח לראיון אליפות את ברק פלג.

*. צילום: גיל נוימן

ברק פלג הוא אחד משחקני הנשמה שידע הכדורסל הישראלי. פלג, שהיה מהפורוורדים הבולטים בכדורסל הישראלי בשנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000. כל זאת לאחר שבתקופת השירות הצבאי לקח פסק זמן של 4 שנים מכדורסל לטובת שירות בסיירת מטכ”ל. מאז פנה ברק פלג לתחום האימון הוא חיכה לעונה כזו, כמו שהייתה העונה האחרונה – עונה שבה הוביל כמאמן ראשי את הפועל גליל עליון לזכייה באליפות הליגה הלאומית וחזרה לליגת העל אחרי 13 שנים, כשבמקביל תרם את חלקו כמנהל מקצועי לזכייתה של הפועל נעם מגדל העמק ועידו קוז’יקרו שלנו – המייצגת איחוד של הפועל עמק יזרעאל והפועל מגדל העמק, באליפות הליגה הארצית המקנה לה העפלה לליגת העל. בעונה הזו שיתף פעולה ברק פלג בנו עם יהלי, לו הייתה זו עונה ראשונה כשחקן בקבוצת הבוגרים של הגליל.

אגב, שתי הקבוצות עשו את זה ממש ברגע האחרון של העונה, ככה שהמשפט “כמה קשה – ככה מתוק”, הוא ההגדרה המדויקת לעונה הזו שעברה על ברק פלג, איש מיוחד בנוף הספורטיבי, שמשמש גם כמנטור לספורטאים ומעביר הרצאות למצוינות לחברות עסקיות ולספורטאים. כמה מיוחד? כמה מאמנים אתם מכירים, שאת שבוע החגיגות של האליפות של קבוצתם העבירו בשירות מילואים? ברק פלג הוא יחיד הסגולה, האיש שעל המגרש ומחוצה לו תמיד שם את טובת הכלל לפני טובתו האישית. אז אחרי שחזר מהמילואים ובלי לנבור בעתיד, אלא לסכם בצורה מרוכזת את השנה שעברה עליו, אנו שמחים לארח לראיון את ברק פלג.

עם יד על הלב, ציפית לכזו סיומת דרמטית ומתוקה של העונה?

“חלמתי עליה – כן, אבל לא חשבתי שיקרה סנריו כזה ובעוצמות האלה. אני לא ראיתי ככה שנים רבות את אולם “הפיס” בכפר בלום”.

אפילו לחגוג את האליפות לא ממש היה לך זמן…

“לא היה הרבה זמן להנות. בצוהריים של אחרי המשחק הייתי במילואים וחזרתי למשחק האליפות מול נתניה ומשם למילואים חזרה. מה שכן, הייתה שמחה גדולה. הרבה אנשים ברכו ופרגנו ואני מודה להם. מאוד רציתי  להיות עם הקבוצה בסיורים בבתי הספר, בקבלת הפנים במועצה, אבל צה”ל קודם לכל”.

עם כל ההשפעות של הקורונה, איך בכלל מצליחים להציב מטרות בעונה כזו?

“שנת הקורונה, לא ידענו לאן אנחנו הולכים. האתגר היה להתנהל בחוסר ודאות זה מה שעשינו. בשורה התחתונה הרבה טמון במבנה האנושי, בבחירת שחקנים והאנשים שלנו. זה נתן לי ביטחון שיש פה משהו אחר. זה המשיך עם בחירה מוצלחת של עוזר המאמן, נעם כהן, ומאמן הכושר – אור שוורץ – המערכת שיצרנו הציבה סטנדרט מקצועי ומקצועני. בהמשך הצטרף היועץ המקצועי עודד הנדלר שתרם תרומה נכבדת גם הוא. באנו לעונה הזו ממקום, שאנחנו עושים מה שתלוי בנו, שכל עוד זה תלוי בנו – אנחנו נהיה עד הסוף. זה נתן ביטחון לכולם, זה גם המסר שהעברתי. לא הכל תלוי בנו, אבל מה שכן תלוי בנו – נעשה הכי טוב. לא הורדנו רגל מהגז, גם אפילו שהודיעו ביום משחק שהוא מבוטל, כל הזמן היינו במוד לעשות את המקסימום במה שתלוי בנו – אם זה לבוא לאימונים, להתכונן, לשמור על ההנחיות. כל יום עבדנו קשה. אני חייב להחמיא לשחקנים הותיקים שבחבורה – שידעו למשוך את כולם לכיוונים הנכונים. בחיים לא חשבתי שבתחילת יוני שחקנים יחזרו ממשחק ויעבדו עם אור שוורץ, כאילו שהעונה התחילה. היו לי מנטרות קבועות אינטנסיבות – מחויבות, צניעות ולשחק עם הנשמה. כל פעם שבאנו למשחק,  למשך שעתיים וחצי באים מהמקום שאנחנו מנטרלים רעשים, יורקים דם, שמים את הנשמה והלב על המגרש. ככה באנו. התאמנו מהאימון הראשון עד האחרון באותה אינטנסיביות”.

היו גם משחקים שלא הייתם במיטבכם ולעיתים היה נראה אפילו שיש תנודות בין משחק למשחק. מה ההסבר שלך לזה?

“יש משחקים שלא באנו מספיק מפוקסים, האמנו שדברים יסתדרו תוך כדי תנועה – אבל לא היה משחק אחד שמישהו לא רוה, לא נתן מעצמו. ברוב הניצחונות לא פירקנו, לא ניצחנו בקלות, היינו מאוד יעילים ותמיד שהיינו צריכים ניצחון או שניים בדחיפות, ידענו להשיג אותם. תכננו את עצמנו לנסיקה בפלייאוף. גם מניסיוני כמאמן ומעברי כשחקן, הכל מתנכז לאיך אתה מגיע לפלייאוף”.

איך השפיעה עליכם הפסקת הפעילות במבצע “שומר החומות”?

“נגד מודיעין התקשנו והייתה סדרה קשה. יצאנו ממנה והרגשתי שאנחנו צריכים את הקושי הזה, כדי להיכנס בפול גז לחצי הגמר – ואז הכל נעצר בבת אחת ולזמן שלא תכננו. שחקנים מסוימים זה הוציא מהקצב. פסק זמן ממשחקים לתקופה של 22 ימים בשלב כזה של העונה זו קטסטרופה לפן הגופני, גם ברמה המנטלית להחזיק מתח מאוד קשה. כל העצירה הזו זה השפיעה לרעה,ידענו שכשנחזור לשחק יהיה קשה מאוד, נצטרך לגרד ניצחונות. גם בתקופה הזו התאמנו, היינו צריכים להילחם בעצמנו, כל הזמן במתח וכל הזמן דרוכים. סמכתי על הניסיון, על הביחד”.

מה עשה את ההבדל בסדרה מול עפולה?

“קודם כל, אולם “הפיס” בכפר בלום זה בית חם – בניגוד להרבה מקומות אחרים. כשהאולם מלא והקהל מגיע בדריכות הוא יוצר אנרגיה אדירה. כשחזר הקהל באמצע העונה, התקשינו לנצח בבית. פתאום יש קהל אחרי תקופה ששיחקנו מול יציעים ריקים, זה אפילו קצת הלחיץ. הצעירים שלנו לא שיחקו מול קהל קודם והם היו צריכים להתרגל לזה. יש מקומות שרגילים לאווירה כזו. ברגע שהתרגלנו זה נתן דחיפה והרגשה שאתה במקוןם בטוח. אני לא מייחס חשיבות להפרשים בסדרה ולהבדלים בתוצאות במשחקים שהיו אצלנו והמשחקים שהיו אצלם. היה עדיף לי להפסיד בהפרש גבוה בעפולה, במשחק שלא באנו טוב ולא שיחקנו טוב – כי אם היינו מפסידים בשתי נקודות זה היה מטעה. העדפתי לקבל בראש-  ושנבין שאנחנו מוכרחים להריאות טוב יותר. הרוטציה והסגנון במשחקים בעפולה משהו שם לא הסתדר טוב, יש קבוצות שמשהו במאצ’ אפים לא מסתדר טוב איתם. יצאנו ממצבים קשים בסדרה, בזכות המנטליות החזקה שיצרנו. כשחקן אתה צריך לשחק עם חיבור רגשי למשחק, לקהל. לשחק רק בשביל כסף או סטטיסטיקה זה אף פעם לא מספיק. כשאתה משחק בשביל מישהו אחר ורואה מה זה עושה לו – זה המון. כשאתה רואה שאנשים באים בשבילך ומבין שאתה משחק גם בשבילם. הרצון לתת אקסטרה ולתת את הנשמה את הלב – כי יש מישהו ממול שמצפה ממך ורוצה שתשמח אותו,זה מה שקרה לנו והחזיר את הכוחות. באו  הרבה אנשים וזה סחף את כולם”.

מה עבר עליך בדקות האחרונות של המשחק החמישי מול עפולה?

“המון מחשבות ותרחישים. אני יכול לעשות את ההחלטות ואסמן תרגיל נכון, אך אם השחקן לא יקלע והפסדנו את המשחק – האחריות עלי. עברו סרטים בראש, אבל ידענו שאנחנו לא יכולים להפסיד. במהשך הימים שלפני המשחק חילקתי דף מסרים ברור לכולם. הייתי מאוד ברור – אנחנו יוזמים, באנרגיה טובה, לא עוזבים לרגע, לא מפחדים ממה יקרה, לא חושבים איך אנחנו מתאימים לעפולה – אלא איך אנחנו יוצאים מבורות, איך אנחנו עוזרים אחד לשני. ברור שדאגתי בדקות האחרונות, ראיתי את זה בורח לנו, אבל משהו באנרגיה הכללית התהפך – אני חושב שבגלל זה הייתה התפרצות מטורפת בסיום המשחק”.

הייתי במעמדים כאלה גם כשחקן וגם כמאמן. לו יכולת לבחור, באיזה כובע היית בוחר בסיטואציה כזו?

“להיות מאמן הרבה יותר לחוץ. בסיטואציה כזו הייתי מעדיף להיות שחקן. שחקן מרגיש שהדברים יותר בידיים שלו, יש לו מרחב להוציא הרבה אנרגיה, בעוד שבנפש של המאמן האנרגיה קלועה בפנים, אבל אין לך את המרחב להוציא אנרגיה. שחקן הרבה פעמים סומך על עצמו, מרגיש טוב, מאמין בעצמו. מאמן, כמו שציינתי, יכול לתכנן המון דברים, אבל בסופו של דבר הביצוע תלוי בשחקן”.

כשמסתכלים על הסטטיסטיקה של הליגה, אפשר למצוא בכל מיני עמדות שחקנים עם ממוצעים טובים יותר מאלה שלכם – שחקנים שהם מוכחים בליגה כבר שנים. מה גרם לך לבחור בשחקנים שלך?

“הקו המנחה שלי הוא בחירת שחקנים ואנשים שאני מאוד אוהב ורוצה אנשים כאלה לצידי, אנשים  שנותנים הכל גם בחדר הלבשה – גם כשאתה בוידאו, גם כשאתה בפעילות למען הקהילה,אנשים שעושים הכל כדי לעזור לשחקן שלידם שיצליח, אנשים עם הרבה צניעות. הציעו לי המון שחקנים טובים, יכול להיות שהם אפילו יכולים להיות כוכבי על במונחים של הליגה, אבל לא הייתי בטוח שיתאימו ל-DNA של המקום. בחירת השחקנים  לא באה על חשבון רצון לנצח”.

קבוצה שחוגגת אליפות בסיורים בבתי ספר ולא במועדוני לילה, בזה מעולם לא נתקלתי.

“תשמע, זה מדהים. אין יותר כיף לראות את הילדים בבתי הספר עפים על צלחת האליפות, חוגגים עם תופים וצעיפים, החוויה הרגשית עם הקהל הייתה מסחררת.  החוויה שהשחקנים חוו מהקהל היא לא פחות ואפילו יותר ממה שהקהל חווה מהשחקנים”.

גם בהפועל נעם מגדל העמק זו לא הייתה עונה שגרתית. מה הביא אותך לחיבור איתה ומה לדעתך עשה את ההבדל בין הקבוצה ליריבתה העיקשת, הפעול כפר סבא?

“לפני שנה וחצי התבקשתי לבוא לעזור לקבוצת הפועל מגדל העמק/יזרעאל לשרוד בליגה הארצית , הקבוצה התדרדרה לתחתית והיה חשש שתרד ליגה, באתי כמנהל מקצועי עם מעט נסיון, הקורונה עצרה אותנו באמצע, למזלנו. העונה כבר בניתי את הקבוצה מההתחלה יחד עם אנשי מגדל העמק ועם אנשי עמק יזרעאל היקרים. השלמנו את העבודה עם אליפות הליגה הארצית ועלייה לליגה הלאומית. מעל כולם בחרתי מאמן שהוא קודם כל בן אדם , צנוע , מקצועי, חכם וחבר – אסף רוטשטיין. בנינו קבוצה איכותית , קשוחה , רעבה ומחויבת. בעונה משוגעת כזאת ההישג של השחקנים אפילו גדול יותר. אני גאה בהם על הדרך והנאמנות  ומגיעה לכל אחד מהם האליפות הזאת”.

לסיום, כמה דברים מברק פלג על מותו של חיים אוחיון ז”ל, הבעלים של הפועל גליל עליון והפועל גלבוע, שהלך לעולמו. ברק פלג, יבדל”א, שיחק ואימן בגלבוע במשך חמש עונות בתחילת העשור הקודם. להלן דברים שאמר פלג בתוכנית הרדיו “לא דופקת חשבון”, בהנחייתה של ליאת רון, המשודרת ברדיון צפון: “חיים רכש את גליל עליון, כשאני הייתי שחקן ממש לפני שעזבתי. כשעבר עם הקבוצה לגלבוע אני הגעתי והייתי חמש שנים כעוזר מאמן ואח”כ מינה אותי למאמן הקבוצה. יש לי הרבה שעות חיים. חיים מהבודדים באמת שראה כדורסל ישראלי, רצה לראות ישראלים, חלם על כדורסל ישראלי. הוא איש ההתיישבות העובדת במלוא רמ”ח איבריו, איש הגולן, ראה בזה חזון, ראה בזה מנוף לפיתוח הגליל, לא רק ביזנס ולא רק הצלחות ולא רק הישגים. הייתה לו אג’נדה מאוד ברורה להצמיח שחקנים ומאמנים מקומיים, הוא כמעט היחיד בעולם הזה שלא סטה מהדרך. זה עצוב מאוד לאבד אותו. חיים אדם שתמיד ראה קדימה, תמיד ראה את המהלך הבא, תמיד חשב איך לייצר משהו חדש. הוא ראה בכדורסל מעבר לספורט – מנוף לחינוך ותרבות. כל הזמן חשב איך להיות שונה, הוא היה מאוד צנוע. היה יו”ר ונשיא של מועדון מאוד מצליח, לא ראו אותו מחפש כותרות. הוא היה מאוד דומיננטי במנהלת הליגה ובמינוף של הליגה הישראלית – ובעיקר מאוד צנוע. היה לו כבוד מאוד גדול לאנשים ולמאמנים, באמת ציפור שונה בענף הזה. זה קצת מוקדם להבין את האבידה של חיים, ההשפעה שלו על הכדורסל, על הגלבוע, הגולן והגליל, על כל העסקים והחזון שלו. זה מוקדם לעכל את זה”.