סיני ניר, שמלווה כבר שנים את הפועל גליל עליון, לכל פינה בארץ, משתף אותנו בתחושותיו נוכח הזכייה באליפות הליגה הלאומית והחזרה לליגת העל.
בעוד שרוב רובם של אוהדי הפועל גליל עליון הם אוהדים שתמכו בקבוצה בעיקר במשחקי הבית ודרך המסך, בעת שידורים של משחקי הקבוצה בערוץ הספורט ובאתר איגוד הכדורסל, יש אוהד אחד שגם בתקופה שאולמות הכדורסל היו סגורים לקהל הרחב, היה שם במלוא העוצמה ובכל הכח, חמוש בתופים ובגרון קולני, כדי לעודד את הקבוצה ולנסות להפריע לריכוז של שחקני היריבה בכל אולם שבו שיחקה הפועל גליל עליון. קוראים לו סיני ניר, בן 30, מכפר גלעדי – שעובד במחצבות של הקיבוץ, ומוכר לרבים כמאמן מצליח בליגות הקיץ האזוריות של הגליל העליון וכאוהד הכי מושבע והכי מסור של הקבוצה. לסיני ניר יש הרבה מה לשתף מהעונה האחרונה ומהמסע הארוך עם הקבוצה לליגת העל.
סיני, איך עוברים עליך הימים האלה? איך חגגת את האליפות?
“חגגתי בכל דרך אפשרית. גם ביציע, גם על הפרקט עם השחקנים, גם בארוחה בכביש 90 עם השחקנים, גם עם החברים לעבודה הרמנו כוסית לרגל העליה, הייתי עם הקבוצה בקבלת הפנים אצל ראש המועצה, גיורא זלץ. שבוע מדהים. אנחנו במחצבות מתכננים לעשות ערב בשרים חגיגי לשחקנים ולצוות – מגיע להם בענק”.
איך נראה אצלך יום של משחק?
“יום של משחק הוא יום מיוחד עבורי. אני מרגיש את כל האנרגיות מהבוקר. כשיש משחקי חוץ אני מתכנן את היום שלי בצורה כזו, שאוכל להגיע לנקודת המפגש ולנסוע עם הקבוצה ונערך להרבה שעות מחוץ לבית. אני נוסע עם הקבוצה בהסעה וחוזר איתה, אוכל איתם יחד וכשמגיעים לגליל תמיד יש גורם מהשחקנים או ההנהלה, שדואג להחזיר אותי לביתי. כמובן שאחרי ניצחונות האנרגיות הרבה יותר גבוהות”.
היה רגע בעונה הזו, שחששת שגם העונה לא תעלו?
“כשהפסדנו לחבל מודיעין את משחק החוץ ברבע הגמר, חששתי שנפסיד גם את המשחק אצלנו ולא נעלה ליגה. גם כשהגענו לסדרת חצי הגמר היה לי דה ז’וואו מסדרת הגמר מול מכבי חיפה בעונה שעברה, אבל אני שמח שהחבר’ה ידעו להתעלות ברגע האמת וכמה שהיה קשה, ככה היה מתוק”.
הפכת עם הזמן לאוהד הכי ידוע בליגה, כזה שבכל שידור של הקבוצה זוכה להתייחסות מהשדר והפרשן. איך זה התבטא בשבוע האחרון?
“עברתי בשבוע הזה דברים שאני הופתעתי מאוד. קיבלתי עשרות הודעות בפייסבוק מאוהדי כדורסל מכל הארץ, שברכו על הזכייה של הקבוצה באליפות ועל החזרה לליגת העל. בערב העליה אוהדים צעירים הצטלמו איתי, נתנו לי הרגשה של סלב”.
מהזווית שלך, מה כל כך מיוחד בהפועל גליל עליון?
“החיבור המיוחד של השחקנים בכל התקופות למקום. בשבוע האחרון השחקנים שלנו עברו בין בתי ספר ושמחו עם הילדים יחד, למרות שחלקם לא ימשיכו כאן בעונה הבאה. בסדרה מול עפולה הגיע למשחקים לתמוך אופק בן יעקב, ששיחק כאן בעונה שעברה – שהייתה עונה מקוצרת. ליאור אליהו היה כאן לאחרונה, הגיע עם ילדיו לאולם בזמן אימון, הוא דיבר בכזו הכרת תודה על התקופה אצלנו. כל מי שמתחבר לקבוצה הזו, היא נשארת לו בלב לנצח”.
בעונה הבאה תצטרך לתת פייט לקהלים הרבה יותר גדולים, בהיכלי כדורסל גדולים. אתה כבר דרוך?
“אני מוכן למשימה. אמשיך ללוות את הקבוצה לכל אולם – אני אגיע איתה גם לאילת, מצויד בתופים ובשלט חדש – “אנחנו לא גלבוע, הם לא גליל”. כבר עכשיו אני מבחין בהתעניינות לרכישת מנוים. השאיפה היא שגם נגיע קהל גדול למשחקי החוץ. אנחנו, האוהדים, עובדים על כך שיעמידו לרשותנו אוטובוס לכל משחק חוץ. אני בטוח שגם כל מיני גליליים שגרים במקומות שונים בארץ יגיעו למשחקי החוץ – והקבוצה תזכה לתמיכה רחבה ביציעים”.
