צוד בדיחי משתף אותנו בעשרת האנקדוטות החזקות ביותר שלו, משנותיה של הפועל גליל עליון בליגה הלאומית.
*. צילומים: לימור מלינוף – מנהלת הליגה הלאומית בכדורסל
*. מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק לימור מלינוף – צילום אירועי ספורט
עמדתי על הדשא, מול הכניסה לקבוצת הדס. הטלפון רטט. זו הייתה הודעה מליאור טובול. “איזה מסכנים האוהדים”. היה כתוב בה. בקיץ 2008 לא היה לי אינטרנט בטלפון. לאף אחד שאני מכיר לא היה. אבל אם ליאור כותב משהו כזה, זה בטוח קשור לגליל עליון. עליתי בחשש מסוים למשרדים. נכנסתי לאינטרנט, הכותרת בספורט 5 הייתה מוזרה. משהו על זה שגליל עליון עוברת לגלבוע. אחר כך באו המחאות, וההפגנות, ושום דבר. קם הדבר ונהיה. אז נסענו לגן נר עם אבישי גורדון, אבל הלב נשאר על גדת החצבאני. בינתיים, מתוך ההריסות, שנה אחרי שנה, ליגה אחרי ליגה, גליל עליון טיפסה לאט לאט. עד שהגיעה ללאומית, התבססה, טיפסה עוד קצת ועוד קצת, עוד שנים מופלאות עם אביש, כקפטן וכמאמן, גמר נגד כל הסיכויים – ואז קורונה, וחילופי מאמנים ומה לא, והנה זה הגיע – חזרנו למקום הטבעי שלנו. ליגת העל, אנחנו בדרך !!!
תקופה ארוכה מדי בליגה הלאומית הגיעה לסיומה, וזה בדיוק הזמן לדרג את עשרת הרגעים שלי מהליגה הזו. מה שמשותף לכל הרגעים הללו הוא לא העובדה שהם הכי גדולים, או הכי שמחים או הכי משהו אחר. דירגתי את עשרת הרגעים שמה שמשותף להם הוא שהם נכנסו לדירוג. אבל רגע, לפני שאני מתחיל: בתוך כל החגיגות על העליה של גליל, יש איש אחד שחתום על העליה הזו לא פחות מכל אנשי המועדון. קוראים לו אבישי גורדון, ובכל העונות מאז שעלינו ללאומית הוא היה שם. קפטן, מאמן נשים, מאמן ילדים בשלוחות הקיבוצים ובקרית שמונה, מאמן בוגרים. “אביש” הביא אותנו באפס תקציב לסדרת גמר מול מכבי חיפה (היוש קרון דשילדס) מה שבחוקים של היום שווה עליה לליגת העל, וחלק גדול מהתקציב של הקבוצה (אני מניח) נשען על הרבע מיליון שקל שהוא ואחותו רעיה בלחסן הבלתי נגמרת גייסו במימון המונים של הקבוצה. “אביש” היה עסוק העונה בליגה של הגדולים, בסדרת גמר אחרת, במועדון אחר (שגם בו הוא היה קפטן ומאמן), אבל הלב שלו תמיד בכפר בלום. תסמכו עלי, אני מכיר אותו. מגיע לו את מלוא ההערכה והכבוד על עונה מדהימה, שבה הוא הוכיח שהוא שייך לליגה של המובחרים ביותר.
ועכשיו, זמן לעשרת האנקדוטות החזקות מהמסע הארוך בליגה הלאומית:
10. את המקום העשירי והסופר מכובד תופס נמרוד לוי. זה היה משחק בקונכיה מול באר שבע, יש מצב שזה היה בעונת העליה שלהם אפילו. באר שבע הייתה קבוצה סופר חזקה, ועל הנייר היינו צריכים לספוג שם איזה 40-50 הפרש, אבל כדורסל משחקים על פרקט, לא על נייר. ועל הפרקט נמרוד לוי עשה מה שבא לו, ומה שהיה בא לו זה לנצח. אז ניצחנו. זה היה כיף. (פעם גם נסענו כל המשפחה לקונכיה אבל זה רגע שלא נכנס לדירוג. חבל בשבילו).
9. משחק ראשון של אבישי גורדון כמאמן. (ניחוש שלי, אבישי יופיע גם בהמשך כמה פעמים). היריבה: הפועל חולון, במדיה זכה אבישי באליפות הראשונה שלו כשחקן. על הנייר: אמור להיגמר 40 הפרש לחולון. על הפרקט: נגמר 40 הפרש לחולון. בסדר, כל ההתחלות קשות, מאז הוא הספיק להדיח אותם בסדרת הטוב מ5 + גנרטור ומשחק חוזר. כל הכבוד אבישי.
8. ואם כבר במשחקי גביע עסקינן, פעם נתניה לא הייתה העולה החדשה לליגת העל אלא קבוצה חזקה מאד מליגת העל. מה לעשות, רצה הגורל והיא הוגרלה מולנו למשחק גורלי. אז הדחנו אותם במשחק דרמטי ורב תהפוכות שזו דרך אחרת להגיד שכל מה שאני זוכר זה שרעדתי בכל הגוף. נראה לי הייתה הארכה.
שנה אחר כך עשינו את זה שוב.
7. זמן לפרגן לאישה שאיתי. חי חרבי אני לא יודע מה היא מצאה בי, אבל העובדות הן שהיא מצאה ומאז היא זורמת איתי על השטויות שלי. קיצר יום אחד הייתי בטכניון, שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שעוד לא הייתה קורונה, והיה משחק של גליל מול הפועל חיפה, בחיפה. אמרתי לה תקשיבי אולי אני אשאר בחיפה ואגיע הביתה מאוחר? היא אמרה סבבה, ואני הגעתי לרוממה והנה מאוטובוס השחקנים יורדת אשתי היקרה ושני הילדים שהיו לנו אז (אולי כבר שלושה, לא זוכר מתי זה היה). בדרך חזור ריאיינתי את קורטני פלס, ובכל הקריירה העיתונאית שלי זו הפעם היחידה שיצא לי לראיין מישהו ב12 בלילה באוטובוס.
6. גארי ג’ונסון הוא מושל ניו מקסיקו לשעבר, ומועמד המפלגה הליברטריאנית למשרת נשיא ארצות הברית. הוא אין לו קשר לגליל, אבל גארי ג’ונסון אחר היה שחקן בגליל ובמשחק נגד רמלה הוא קיבל פיצוץ לראש ואיבד את ההכרה, פונה לבית חולים מורדם ומונשם. פחד פחדים וזוועת אדושם גם יחד. נראה לי בסוף הוא יצא מזה. לא יודע.
5. ליאור דדון הוא אח יקר, ואוהד גליל הרבה יותר שנים ממני, זו האמת. בחתונה שלו כל הקבוצה הייתה, וכולנו הימרנו עם איזה שיר הוא ייכנס לחופה. אני הימרתי על גשם גשם מטפטף שהיה אז להיט גדול. לא צדקתי בהימור. חבל, ליאור, זה היה יכול להיות מגניב ממש.
4. יואו איזה משחק פסיכי זה היה. מול נהריה, הראשונה בטבלה. אצלם בבית, בעין שרה. גיאדו (זה גיא דותן אבל ככה מכנים אותו) עם שלשת באזר כפה הארכה, שזה ביטוי די משונה אני חייב לציין. כי זה לא שיש סוג של הארכות שאתה מציע ליריב והוא שוקל האם סבבה לו לקבל אותן, ויש הארכות שאתה כופה על היריב. וחוץ מזה למה דווקא אתה כופה עליו ולא הוא עליך, הרי כל הקטע של הארכה זה שהיא מתקיימת כשיש שיוויון, אז אם שני הצדדים שווים למה להגיד שאחד כפה על השני? ביטוי מאד גרוע בעיני. נחזור למשחק, הארכה, אבישי גורדון (אמרתי לכם שנשוב אליו) תופר שלשה 37 שניות לסיום, אנחנו מובילים ב3. נייט מילר מציע הארכה עם סל ועבירה (הבנתם? כי הוא השווה אבל עוד היה לנו צ’אנס לעלות ליתרון) ואז אסיסט של אבישי ליניב שטראוס וטאק, שלשת באזר שכפתה ניצחון של הגליל. כיף כף.
3. יאללה שלושת הגדולים, סדרת הגמר מול מכבי חיפה, לפני שנתיים, הייתה טירוף אמיתי. חיפה עשתה סוויפ קליל על רעננה, שהייתה הקבוצה הכי מפחידה בליגה, והגיעה לכפר בלום עם המאמן החדש שלה, דניאל סוואנה, שנראה כמו חתן בר מצווה עם בייבי פייס וחליפה. זה היה צמוד, זה היה מותח, ובסוף זה נגמר על הקשקש לטובתם. לקח לנו שנתיים אבל סגרנו מעגל: הגליל עלתה לליגת העל, חיפה ירדה, ברק פלג (שפוטר מחיפה ההיא) חוגג עליה, וקרון דשילדס שהיה אדריכל הניצחון של חיפה, הודח מולנו עם עפולה. מי בכל זאת חגג גם אז וגם היום? אנתוני פישר, קבלן העליות. שגם זה אגב ביטוי משונה קצת אבל לא נורא.
2. זוכרים את המשחק מול חיפה? אם לא, אתם בבעיית זיכרון קשה כי זה היה בסעיף 7, ככה או ככה – בחזור הקבוצה עצרה לאכול במסעדת הבית שלה, כביש 90 בצומת מחניים. דא עקא שהמקום איננו כשר. לא נורא, ישבנו בחוץ בכיף שלנו, אכלנו פיצה כשרה, הכל בסדר. אבל אבישי גורדון, האיש והלב, לא רצה שנתבאס בחוץ חס וחלילה, אז במקום לאכול המבורגרים עם הקבוצה, הוא יצא החוצה ושיחק עם זוהר בטרקטור צעצוע שהיה שם. איזה אלוף אתה, אביש.
4. נו, אז אם כבר גררתי לפה את אשתי שתחיה והילדים, הרגע הכי מרגש מבחינתי בכל עונה, הוא התמונה המסורתית שאנחנו עושים ביציע בתחילת כל עונה. יהלי, אנוכי, והילדים לבושים אדום, יושבים במקומות הקבועים שלנו ומחכים לג’אמפ בול הראשון של העונה. שנה הבאה התמונה תצולם ביום ראשון. איזה כיף.
