המכון לאמנויות תל-חי מ מציג תערוכה חדשה “תל-חי וצומח” התערוכה תוצג בגלריית “הצד השני” בקמפוס מזרח של המכללה
ב- 7 במאי תיפתח בגלריית “הצד השני” תערוכה ששמה “תל-חי וצומח”, אשר תציג עבודות של עשרה אמנים יהודים ופלסטינים, שעוסקות בחי ובצומח באזור הצפון, דרך פריזמה תרבותית, חברתית, אסתטית, אידיאולוגית ועוד… כל אחד לפי ראות עיניו. אוצרת התערוכה מיכל שכנאי-יעקבי:
תולדות האמנות מלאה בייצוגים שונים של החי והצומח וביצירות אמנות אשר ביטאו לאורך ההיסטוריה רעיונות, מסרים וערכים שונים מתקופה לתקופה. בעת העתיקה נתפסו בעלי החיים והצמחים כנזר הבריאה. באמנות הם הוצגו כאטריבוטים, כסמלים מייצגים לאלים השונים. התפתחות החקלאות והמודרנה הביאו לשינוי בתפיסת האדם את סביבתו ואת החי והצומח שבה. גם תפיסת האדם את החברה השתנתה, כשבמאה ה-19 נולד רעיון הלאומיות. פרחי הבר, הצמחים והחיות גויסו אף הם לשירות רעיון זה.
באמנות הישראלית, עולם הצומח והחי נטען במשמעויות רבות. מעבר לתיאור של יופי המענג את החושים, דימויי החי והצומח הארצישראליים הם “מראה מקום”, סמנים של זהות תרבותית-לאומית. ידיעת החי והצומח בראשית ההתיישבות היוותה ערך חיוני לקיום קשר ממשי בין היהודים החיים בארץ לבין המרחב הפיזי שלהם. קשר זה ביסס את רעיון התחייה הלאומית על יסודות חילוניים. באותן השנים התבסס הציור הבוטני במגדירי הפרחים. פרחי-הבר היו למסמני הישראליות וילדים אספו אותם, ייבשו ושמרו באלבומים.
ציירים פלסטינים גם הם יצרו איקונוגרפיה לאומית מובחנת, שמקורה בדימויי טבע מקומי. עץ הזית או צמח הצבר, למשל, נושאים בציורים רבים משמעויות של זהות ומקום – הם מסמלים את הקשר העמוק של הפלסטינים לאדמתם, ומנוכסים במקביל באופנים שונים גם ביצירותיהם של ציירים יהודים. באופן הזה, העימות הפוליטי והמאבק הטריטוריאלי מוצא הד ותהודה באמצעות ייצוג תרבותי-חזותי של החי והצומח.
התערוכה תוצג, כאמור בגלריית “הצד השני” בקמפוס מזרח של המכללה האקדמית תל-חי והיא פתוחה לקהל הרחב. המכון לאמנויות מזמין בחום את תושבי האזור.
