אבישי גורדון החל ברגל ימין את דרכו כמאמן קבוצת הצמרת של הגלבוע מליגת העל – וזה הזמן הנכון ביותר עבורנו, לראיון נרחב עמו.
פרידות הן חלק מהחיים ובפרט חלק מהספורט. אבישי גורדון, בן כפר בלום, מזוהה יותר מכל עם קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון, בשורותיה החל לשחק בגיל ילדות מוקדם ובה התפתח כשחקן וכמאמן. כשהיה שחקן מצא את עצמו אבישי גורדון שלוש פעמים נפרד מקבוצת האם שלו: בשנת -2002 כשעבר לשתי עונות למכבי ראשון לציון, בשנת 2007 – כשעבר להפועל חולון עמה זכה באליפות היסטורית במאי 2008, בשנת 2015 – בשלהי הקריירה, עבר לעונת פרישה בהפועל עמק יזרעאל מהליגה הארצית – פרידה שהייתה מרה מאוד עבור גורדון, שהתאכזב מאוד מהחלטת ההנהלה. שנה לאחר מכן גורדון חזר מהדלת הראשית – הפעם כמאמן הקבוצה, זאת לאחר עונה שבה אימן במחלקת הנוער ואימן את קבוצת הנשים. בקיץ האחרון שוב פעם נפרדה דרכם של גורדון והפועל גליל עליון, הפעם אחרי שלוש וחצי עונות יחדיו – בהן הוביל את הקבוצה פעמיים לפלייאוף העליון ולפני שנתיים לפסע מזכייה באליפות הליגה הלאומית ולהעפלה כל כך מיוחלת לליגת העל.
אבישי גורדון סיים את פרק האימון בקבוצת האם שלו פגוע, כשהוא מוצא את עצמו לראשונה בחייו כאיש כדורסל, כשהוא בחוסר ודאות בנוגע לעונה הקרובה. גורדון ישב בבית תקופה, עבר טלטלות רגשיות, אך אסף את עצמו וחזר לענף שהוא כל כך מחובר אליו. גורדון מונה למנהל מקצועי במחלקת הנוער הפועל מועצה אזורית גולן, החל כבר להטמיע דרכי אימון ואז הגיע הסגר הגדול והקפאת פעילות במחלקת הנוער. גורדון שוב מצא את עצמו הרבה בבית. ואז, כמו בתסריט שלקוח מסרט שתוכנן היטב לפרטי פרטים, דבר הוביל לדבר וגורדון מצא את עצמו כמאמן קבוצת הצמרת של הגלבוע מליגת העל, קבוצה המייצגת מועדון שבו גורדון עשה קילומטרז’ ארוך – 4 עונות כשחקן שהיה שותף לזכיות באליפות המדינה ובאליפות הליגה הבלקנית וכמאמן בחטיבה הצעירה של מחלקת הנוער המפוארת של המועדון. כאמור, דבר הוביל לדבר: עודד קטש – חברו הקרוב עוד מהימים בגליל, עבר מהפועל ירושלים לאימון קבוצת הפאר היוונית פנאתנייקוס, ליאור ליובין – גם חבר של גורדון משכבר הימים, קיבל את ברכת הדרך מחיים אוחיון, הבעלים של הקבוצה המצליחה מהגלבוע לעבור יחד עם קטש ליוון – וכך גורדון מצא את עצמו שוב בליגת העל, לראשונה בחייו כמאמן.
אחרי חודש גדוש במשחקים, שבו גורדון הוביל את קבוצתו לעליית שלב בליגה הבלקנית ולניצחונות יוקרתיים על מכבי ת”א בחוץ ועל הפועל ירושלים בבית, ניצחונות שהובילו את קבוצתו למקום השני בטבלה, ולפני שגורדון מתחיל מחר יחד עם קבוצתו תקופה מאוד אינטנסיבית של משחקים, זהו זמן מצוין עבורנו לארח אותו לראיון, שבו הוא מדבר על ההתאקלמות בגלבוע, הפרידה מהגליל ועל המטרות להמשך העונה ולהמשך הקריירה.
אבישי, מה אתה לוקח מתקופה של שלוש וחצי עונות כמאמן הפועל גליל עליון?
“המון דברים טובים. קודם כל, זכות גדולה להתחיל קריירת אימון גברים במועדון שאני כל כך מחובר ומזוהה איתו – ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לי. יחד עם שותפים מאוד מחוייבים לדרך הצלחנו לעשות הרבה דברים יפים ביחד, למרות שלא נהנו מתקציבים גבוהים ביחס לקבוצות אחרות. ברמה ההישגית היינו קרובים מאוד לעלייה לליגת העל, ברמה המקצועית הצלחנו לקדם שחקנים ישראלים מהבית וכאלה שהצטרפו מבחוץ, ברמת החיבור לקהילה היה כיף לראות שפעילויות שעשינו והצלחה על המגרש החזירה המון אוהדים ליציעים – כשהשיא היה במשחקי הפלייאוף בשנת 2019, כשמאות אוהדים נסעו איתנו למשחקי החוץ בקרית מוצקין ובחיפה, כשהביקוש לכרטיסים למשחקים היה פשוט מטורף, האווירה ביציעים הייתה מחשמלת. זו הזדמנות טובה להודות לכל השותפים שהיו חלק מהתקופה הזו, הן בקרב השחקנים, ההנהלה, הן בצוות המקצועי והצוות הנלווה וכמובן לאוהדים”.
זה לא סוד שהפרידה בקיץ התקבלה באכזבה קשה מצידך.
“נכון. בגדול, אני הופתעתי, אבל זה לגיטימי לסיים את ההתקשרות. לטעמי, הפרידה נעשתה בצורה לא מכובדת. מי שצריך לדעת, יודע. אני מעדיף לא לנבור במה שהיה, אלא להסתכל על ההווה. אני היום במקום אחר ומאוד טוב לי בו. אני אוהב את הגליל, יש לי הרבה כבוד והערכה להרבה אנשים בקבוצה – מקרב הצוות הניהולי, השחקנים והצוות המקצועי. אין בי שום כעס על ברק פלג, שהיה ונשאר חבר שלי. מאחל מאוד לקבוצה להצליח ואני מקווה שכניסתו של זוהר לבקוביץ’ לניהול תעזור לקבוצה לעשות את הקפיצה המיוחלת לליגת העל”.
איך עברה עליך התקופה מחוץ לאור הזרקורים של הליגות הבוגרות?
“מצד אחד שיעור טוב לחיים, מצד שני הרבה תסכול ומצד שלישי פסק זמן לעצמך ולזמן איכות עם המשפחה. זה היה מצב שחדש לי. היו עליות וירידות באנרגיות. לא הצלחתי למצוא קבוצה בליגה הלאומית לאמן בה וגם לא הצלחתי למצוא קבוצה בליגת העל ולשמש בה כעוזר מאמן. התמיכה של המשפחה והחברים מאוד עזרה לי בתקופה הזו. עם הזמן הגיעה ההצעה להיות מנהל מקצועי של מחלקת הנוער מהגולן. התרשמתי מאוד מהאנשים שם. מדובר במחלקת נוער שקידמה שחקנים בשנים האחרונות למחלקות נוער מובילות כמו מכבי ת”א וגלבוע וראיתי בכך אתגר מקצועי. התחלתי לעבוד עם המאמנים ועם הקבוצות השונות ואז הגיע הסגר. מצאנו דרך להנגיש תוכניות אימונים ואפילו הגענו לאימונים יחידניים ביישובי המועצה עד כמה שאפשר היה. כשהגיעה ההצעה מהגלבוע, חיפשתי את הדרך להישאר באיזשהו היקף של עבודה בגולן, כי אני מוקיר מאוד את האמון שנתנו בי. קיבלתי מהם פרגון ואת ברכת הדרך להתמקד בעבודה בגלבוע. הבטחתי גם ליאיר נירון – מנהל מחלקת הספורט היוצא וגם לרן אבן דנן – מנהל מחלקת הספורט הנכנס, שאני תמיד אהיה לרשותם בכל דבר שירצו. אני מאוד מודה להם ומאחל המון הצלחה לגולן”.
מה יצר את החיבור המחודש שלך לגלבוע?
“טלפון מחיים אוחיון, הבעלים, איש יקר שהיו לנו הרבה שנים יחד. זמן קצר לפני כן, היו גישושים מצד שתי קבוצות בליגה הלאומית לגביי, הודיתי להן על הפניה, אך לא מצאתי לנכון לחתום באף אחת מהן. כל מה שקרה עם המעבר של עודד וליאור ליוון הוביל אלי. קיבלתי טלפון מחיים, הציע לי להגיע ולפגוש אותו במלון גליליון, הכל קרה מהרגע להרגע. בתוך עשר דקות מרגע שנפגשנו סיכמנו על חזרתי לגלבוע. אני רק יכול להודות לו על האמון ועל הזכות הגדולה להתחיל את קריירת האימון שלי בליגת העל במועדון שאני מאוד מחובר אליו ואוהב. חיים נתן לי את ברכת הדרך ודרש רק דבר אחד: שאתן ביטוי לשחקנים הישראלים. אני מאוד מתחבר לקו הזה”.
איזו קבוצה מצאת בגלבוע?
“קבוצה טובה ומוכשרת עם צעירים ישראלים וזרים מוכשרים, שיצרו דינמיקה טובה יחד. ליאור ליובין השאיר קבוצה מאומנת, מגובשת, יודעת מה שהיא עושה. כפי שציינתי, התברכתי בצוות מקצועי מצוין מסביבי, יש למועדון צוות ניהולי מצוין שמבין כדורסל ונותן את התנאים להצליח. אני מחכה לחזרת הקהל ליציעים. הדבר היחיד שהיה חסר עד עכשיו זה הקהל. יש לנו קהל מדהים ותומך, שחבל שעד כה לא יכול היה לראות את הקבוצה מקרוב. אני בטוח שאיתם יחד האנרגיות שלנו יהיו עוד יותר טובות”.
בחודש החניכה שלך כמאמן הגלבוע לא היו לך הנחות. כבר בהתחלה משחק על כל הקופה בליגה הבלקנית מול מכבי ראשל”צ, בהמשך משחקי ליגה מול מכבי ת”א והפועל ירושלים. צלחת את האתגר בצורה מוצלחת. איך החודש הזה עבר עליך?
“חודש מאוד אינטנסיבי, עם המון למידה של הקבוצה ושל הליגה. בהחלט היו לנו משחקים מאתגרים, לא רק מול הקבוצות האלה. לא היה קל באף משחק. משחק הליגה הראשון שלנו היה משחק ביתי מול מכבי חיפה מתחתית הטבלה. נפלנו שם על כל מיני דברים וזה מאוד מתסכל להפסיד 5 שניות לסיום המשחק, אבל הגדולה שלנו הייתה לעשות מהר את הסוויץ’ ולהתכונן בצורה טובה למשחק מול מכבי ת”א בחוץ, שלושה ימים לאחר מכן. באימון הראשון אחרי מכבי חיפה עשינו אסיפת וידאו, התמקדנו בתיקון טעויות ולהראות לשחקנים איך הם נראו. זו הייתה אסיפה ארוכה וקשוחה, שבה ראיתי עד כמה יש לי חבר’ה שרוצים ללמוד. עשינו שני אימונים חזקים והייתה הרגשה טובה, שבאים לנצח ביד אליהו – וכך היה. אנחנו לא באים בפחד לאף משחק. אנחנו באים לשחק את הכדורסל שלנו. אני שמח שהגענו לשם מאוד מרוכזים והיינו ביחד וראינו שאפשר להתמודד עם כולם. זה ניצחון חשב שנתן המון ביטחון. אם הצלחנו לנצח את מכבי בחוץ, אנחנו יכולים להתמודד מול כולם. בסופו של דבר, זה משחק של 5 מול 5. המפתח פה היה לעשות הכנה טובה, לשמור על קצב גבוה ומאוד חזק, אני שמח שעברנו המשוכה, אבל עוד יותר שמח שהמשכנו בקו הזה וניצחנו גם את המשחקים שלאחר מכן, במשחק מול ירושלים התעלנו מאוד, שמחתי לראות את יותם חנוכי שובר שיא קריירה ואת השחקנים עובדים אחד למען השני, כדי לנצח. המשכנו את היכולת הטובה גם במשחק האחרון מול נהריה ועכשיו צריך להמשיך מהנקודה שבה הפסקנו באותו מסלול”.
כשחתמת בגלבוע וכשניצחתם את מכבי ת”א הרשתות החברתיות של אנשי הגליל געשו בפוסטים של פרגון ושמחה בשבילך. עד כמה הרגשת את הפידבקים?
“עם מלוא הצניעות, עברתי מפגני אהבה גדולים בשני המקרים האלה. קיבלתי מאות הודעות תמיכה וטלפונים מאנשים מכל כך הרבה מקומות, הראו לי פוסטים של פרגון ותמיכה. השתדלתי לענות לכל מי שבירך ופרגן. זה מאוד מחמם את הלב לדעת שכל כך הרבה אנשים שמחים בשבילך ורוצים שתצליח. אני מאוד הופתעתי. אני מודה לכולם ולא רואה את זה כמובן מאליו”.
אחרי חודש כל כך מוצלח, הגיעה לה פגרה ארוכה. מבחינתכם זה טוב או רע?
“הייתה תקופה עמוסה והזמן הזה של הפגרה נתן לי קצת זמן להתמסר למשפחה אחרי תקופה אינטנסיבית. המשכנו לעבוד במרץ באימונים, כדי לחזור בעמדה טובה להמשך העונה. מכיוון שאי אפשר לדעת מה היה קורה אילו לא הייתה פגרה, עדיף לא לעסוק בזה, אלא להסתכל על המשך העונה. אנחנו נכנסים לתקופה מאוד עמוסה ואינטנסיבית, אין הצדקה לנוח על זרי הדפנה, בגלל שאנחנו במיקום גבוה בטבלה ובגלל שהייתה לנו סדרה טובה של משחקים”.
אתם נכנסים לתקופה מאוד קשוחה, למעשה עד לסיום העונה יהיו לכם הרבה שבועות עם שלושה משחקים. בתקופה כזו, עם כל המורכבויות של השנה האחרונה, זה לא סיכון גדול לשחקנים?
“אני יכול להגיד לך כשחקן לשעבר וכמאמן להווה, שכדורסלן טיפוסי אוהב לשחק כמה שיותר. לנו המאמנים והצוותים שעובדים עמנו יש יותר עבודה, עלינו לחלק את העומסים בצורה טובה, כדי להקטין סיכונים לפציעות וכדי לחלק את הנטל בצורה אידיאלית ככל האפשר. למזלי, התברכתי בצוות מקצועי מצוין, כל אחד בתחומו, אם זה עוזר המאמן, מאמן הכושר, הפיזיותרפיסט. אני מאמין שנעמוד באתגרים”.
