את תואר “מאמן החודש” אנו מעניקים למייקל קרפ – שאחרי עשור של אימון כדורסל במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון, החליט על מעבר למערכת החינוך של קרית עקרון והשתלבות כמאמן במחלקת הנוער של מכבי רחובות.
מחלקת הנוער של הפועל גליל עליון בכדורסל עברה בקיץ האחרון רענון בעמדת המאמנים, בשל פרישה של מספר מאמנים מסיבות שונות וקליטה של מאמנים חדשים. מי שסיים עשור מוצלח של אימון בכל שכבות הגיל הוא מייקל קרפ, רווק בן 33, שהגיע מהבירה לפני 10 שנים לגליל על מנת ללמוד לתואר בחינוך מיוחד ושירותי אנוש במכללת תל חי וכדי להמשיך את קריירת האימון, שהחלה זמן קצר קודם לכן במחלקת הנוער של הפועל ירושלים – בה הוא שיחק בילדותו ובנעוריו. ההצטיינות של קרפ כמאמן סללה את דרכו לאימון בפרויקט הנבחרות האזוריות של איגוד הכדורסל, שם מצא את עצמו בצוות האימון של נבחרת הצפון לגילאי 14.
בעשור הגלילי מייקל קרפ התגלה כמאמן מוכשר, מאמן ששם דגש מיוחד על הקניית אלמנטים חינוכיים לחניכיו וזכה לתשבוחות רבות על דרך התנהלותו, הטיב לבטא זאת איתי ירושלמי – המנהל המקצועי של המחלקה: “מייקל סגר בגליל כמעט עשור של אימונים, במגוון רחב של קבוצות. מייקל מאמן ערכי, יודע למצוא את האיזון בין המצוינות לחינוך והקניית ערכים שזה לא מובן מאליו כלל. מייקל קידם שחקנים רבים בגליל ואני שמח שהוא משנה מקום ואווירה, מגיע לו לטעום משהו אחר ולהתקדם הן בפן האישי והן בפן המקצועי. אני מעריך ומוקיר רבות את תרומתו של מייקל למחלקת הכדורסל ומאחל לו המון הצלחה בהמשך בתקווה שדרכינו ייפגשו בהמשך הקריירה”. כמובן שחוות דעת כזו רק מחזקת ומשכנעת את ההצדקה להעניק למייקל קרפ את תואר “מאמן החודש” ולארח אותו לראיון סיכום.
מייקל, איך מסכמים פרק זמן כל כך ארוך בכמה משפטים?
“וואו, זה לא קל, אבל אני אנסה. בגדול, זה פרק מאוד מעצים וחשוב בחיים שלי. הגעתי לגליל בחור צעיר, לא הגעתי לכאן עם חברים ועם ניסיון מועט באימון. גרתי 4 שנים בכפר יובל ו-6 שנים בקיבוץ הגושרים, הכרתי המון פינות חמד קסומות שיש לצפון להציע, בזמן הזה רכשתי המון חברים מהמסגרות של הלימודים ושל הכדורסל, התפתחתי כמאמן והייתה לי הזכות ללמוד מאנשי מקצוע מהשורה הראשונה – שזה פלוס גדול מאוד לכל מאמן, השתייכתי למחלקת נוער עם אווירה משפחתית, אימנתי כאן שחקנים בכל מיני שכבות גיל ולמעשה חוץ מנוער על אימנתי בכל הדרגים ובכל הקבוצות – ואני שמח שהצלחתי להשתלב בצוות האימון של הנבחרת הצפונית לגילאי 14. אני מודה לכל האנשים היקרים, שעשו לי הפרק הזה בחיים לכל כך מיוחד וטוב. עכשיו זה הזמן לאתגרים חדשים”.
בעונה שעברה אימנת את קבוצת הנוער ארצית ונערים לאומית. איך העונה הזו עברה עליך?
“כמו כולם, גם לי חורה שהעונה הסתיימה בשלב מוקדם בגלל הקורונה. סך הכל, נהניתי לעבוד בשתי הקבוצות, בשתיהן היו שחקנים שגילו רצינות ומחויבות. בקבוצת הנוער הייתי צריך לשלב בין שחקנים שבאים יותר בשביל הפאן שלפני הצבא לבין חבר’ה שרוצים להתקדם לקבוצה הראשונה – ובסך הכל זה די עבד. בקבוצת הנערים הייתה לנו עונה לא פשוטה, עם הרבה פצועים ולמעשה לאף משחק לא הגענו בסגל מלא. עם זאת, התמודדנו בכבוד בליגה. לצערי, נעצרנו בתקופה שבה הדברים התחילו להתחבר בצורה טובה יותר”.
אתה מעיד על כך, שאהבת את החיים בגליל. במחלקת הנוער מאוד מעריכים אותך כאדם וכאיש מקצוע. מדוע החלטת לסיים את הפרק הזה?
“הגעתי לנקודה כזו, שהרגשתי שאני צריך להסתכל על החיים בזווית יותר רחבה. לאורך השנים גרתי רחוק מאוד מהמשפחה בירושלים – וחשוב היה לי להתקרב לשם מבחינה גאוגרפית. מעבר לזה, קירבה לאזור המרכז מאפשרת יותר אפשרויות הזדמנויות בשוק העבודה וכאדם שפונה למערכת החינוך ולכדורסל זה בהחלט חשוב לי. הפרידה מהגליל נעשתה בתזמון נכון לשני הצדדים, ברוח טובה ועם הרבה הערכה הדדית”.
איך החיים במרחב עירוני די צפוף באזור אחר של המדינה?
“האמת שאני מנסה לעשות את ההתאמות. התרגלתי לקצב ולאורח החיים של הגליל, לזמינות של משאבי טבע ומקומות קסומים כמעט בכל פינה – מה שאין כאן בשפע. אני בשלב שבו אני בונה את עצמי. הגעתי לכאן קצת לפני הסגר והספקתי ממש קצת לאמן וללמד אנגלית בבית הספר לחינוך מיוחד, שבו אני מועסק בקרית עקרון. ההתרשמות הראשונית שלי, שהגעתי למסגרות איכותיות ותומכות. במחלקת הנוער של מכבי רחובות אני מאמן את קבוצת ילדים א’ ואת קבוצת הקט סל. המחלקה נחשבת למחלקה ברמה גבוהה, מנוהלת ע”י רפי בוגטין. מהקצת שהספקתי לאמן נתקלתי בילדים מוכשרים שבאים לעבוד. בקבוצת הילדים יש חבר’ה שמשקיעים זמן גם מעבר לאימון הקבוצתי, כדי להתפתח ולהיות טובים יותר. בבית הספר התרשמתי שהוא מנוהל בצורה מצוינת ע”י המנהלת, שהצליחה למנוע לפני כמה שנים את סגירתו והפכה אותו למאוד מצליח באזור ולמבוקש ולכזה שזכה בפרסים של משרד החינוך. מקווה מאוד שבקרוב מאוד אפשר יהיה לחזור לשיגרה, לאמן וללמד מקרוב”.
לסיום, מה השאיפות שלך בקריירת האימון?
“השאיפות שלי בעתיד הן לאמן בדרגים הבכירים של מחלקות הנוער ולאחר מכן גם להשתלב באימון בוגרים. יהיו הרבה שיסתכלו על זה, שאני מאמן כיום גילאי חטיבה צעירה אחרי שאימנתי בגילאי חטיבה עליונה, כאילו על ירידה ברמה מבחינתי – אבל אני מסתכל על התפקיד שלי ממקום של שליחות. יש בי אהבה לכדורסל, יש בי רצון גדול ללמד ולחנך, כך שעבורי זו לא פחיתות כבוד ואפילו זכות גדולה”.
