מייסטר שיווק פירות
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מדרסי העטלף
view counter

ערן כושר לחיים

מכבסת ורד - אנחנו מכבסים הכל!
view counter
איטליה הקטנה
view counter
הפיראט האדום - חנות הצעצועים הזולה בצפון!
view counter
עולם ומלואו - מוצרים לצימרים ומוצרי צריכה לשוק המוסדי
view counter
אוחנה סנטר - המרכז לאספקה טכנית
view counter
המרכז לביטוח ספורטאים - יורם גרטי
view counter
Sweat Box קריית שמונה - אימון פונקציונאלי במתחם כושר חדשני בגליל העליון
view counter
צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים במחירים מפתיעים
view counter
וויקסר - פיתוח ובניית אתרים לעסקים, יזמים, עצמאים
view counter
מאמו - מוצרי תינוקות
view counter
צ'יז פיצה - Cheese Pizza
view counter
הרפתקה בראש פינה
view counter
אורי רובין - רפואה סינית משלימה
view counter
בר בשר - אטליז גורמה ומעדנייה בצומת הגומא
view counter
דף חלק - החנות הגדולה בצפון לציוד בי"ס וציוד משרדי
view counter
מדרסי העטלף
view counter

ימים של זיכרון ורגש

מאת: 
ערן שחרי
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
28.04.14

כנראה שהגיל עושה את שלו והפרספקטיבה משתנה לאיטה... ולי זה חלק מההתבגרות, אולי כהמשך ישיר לטשטוש הראיה ואז שאר החושים מתחדדים אבל סופו של תהליך שאני נעשה יותר ויותר רגיש.

לא, אין זה אומר שהחספוס נעלם, אין זה מעיד גם על חולשה חלילה... אבל סף הרגישות בהחלט עולה, העצבות משתלטת והדמעות חונקות לעיתים יותר קרובות.
פעם כשהייתי עוד קיבוצניק צעיר לא הבנתי כלום אודות אבל, לא יכולתי להבין את הכאב אף על פי שאני נצר למשפחה שכזו ויתרה מכך בהמשך באופן אישי יתום צה"ל.
בימים כמו היום או יום הזיכרון לחללי צה"ל אנשים סביבי היו מתאבלים ואני בדרכי צוחק, מתהולל ומפגין מבוכה נערית על כך שאיני מסוגל לחוש דבר.
משום מה אולי כל החינוך שלנו התבסס על סוג של הכחשה, על חוסן נפשי כזה של מי שבוכה או עצוב מדי אינו גברי מספיק.
ביום השואה נהגנו תמיד להתארגן ולהתעלם... אולי לא ממש לעשות רעש ולהפריע למבוגרים להתאבל אבל בהחלט לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות... כאשר היתה נשמעת הצפירה אולי מהמבוכה לא יכולתי שלא לחייך, או אף לעיתים לצחקק לעצמי..
ביום הזיכרון אולי בכדי לשבור את האקסיומה שאני "מסכן" או יתום שצריך לרחם עליו הייתי מתלבש דוקא פרוע, חולצה לבנה פתוחת כפתורים,שיער ארוך פרוע,יחף כמו תמיד, מתהולל וצוהל, נמלט מהמבוכה ולא מסוגל להפנים ולהבין את העצב הגדול השורר בין כולם.
התבגרתי קצת והתגייסתי וחיי אדם הוטלו על כף ידי ואט אט חילחל בי העצב, גודל האחריות והקשרים הענפים עם אנשים שונים מפה ומשם וכן קשרי חברות הדוקים, אט אט התחיל לחלחל עניין האובדן, אכן נכון, החיים חזקים ואינם עוצרים לרגע, אין רגע דל, אבל התחושה הזו שמשהו ממך נתלש, משהו אבד, תחושה עצובה.
אט אט כתהליך של התבגרות התחלתי להבין את הרגש הזה, את תחושת האובדן.
אט אט חפרתי קצת בעברי ובעבר משפחתי, מהיכן באו ומה עברו, איך נהרג אבי ואיזה אדם היה. אט אט החלו גם לבצבץ דמעות קטנו בימים שכאלו... לא מתוך רחמים עצמיים אלא אולי מתוך הבנה כמה עצב יש פה בעולם, נכון עצב מהול בערימות של שמחה, אבל מכל עצב עמוק שכזה עולה גל של שמחה מטריפה.
נגעתי בחיי לא מעט במוות, באופן אישי הוא בהחלט מרתיע אותי, אבל בהחלט לא עד כדי שיתוק ואולי נהפוך הוא.. הוא מחדד אצלי את החושים, הוא גורם לי להיות ערני וחזק.
הפכתי אדם רגוע יותר, מבין, רגיש, מכבד.
לא עוד דווקאים כאלו ואחרים... לא עוד מנגל וארוחות שחיתות באמצע העיר לעיני כל ביום כיפור, לא עוד מסיבות דווקא ביום השואה, להיפך... כבוד ונסיון להיכנס למקום העצוב הזה, לפחות ליום אחד לחוש את הכאב בו חשים שאר האדם.
ישבתי אתמול עם אופיר לצפות בסרט על יום השואה, דברים בלתי נתפסים. התמלאתי חימה מדוע ישבו היהודים ולא עשו כלום, היכן יצר הלחימה, ההישרדות, היכן המחאה האגרסיבית עליה גדלנו אנחנו. היכן יצר החמלה והמחאה הציבורית של אותם אזרחים במדינות השונות שאיפשרו לצבא שלהם עצמם להתעלל כך בבני אדם. איך יתכן שאזרח מן השורה בעת מלחמה יושב בביתו אוכל וכאשר זוג נערות מציצות מהחלון ומבקשות מים ואוכל הוא בז להן ומשלח אותן מחשש שיסתבך... כיצד אותו חייל מתעלל כך בנשים חלשות ובילדים קטנים וחסרי ישע, איך אדם מן המניין מסוגל כך להפוך לחיה??
ניסיתי לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו, יש מלחמה סביבנו וזוג ילדות/נערות ערביות דופקות על חלוני בבקשה לעזרה... ואז מגיע חייל שאולי פיקדתי עליו בעברי או הכרתי או מכיר את אימו והוא מאיים עלי שאם אעזור לאוייב אני בוגד.... היכן כאן השפיות?
מכל הערכים שגדלתי עליהם שכחו ללמד אותי פירושו של רגש מסוים – השנאה.
משום מה אין בי כרגע רגש שכזה, כמה שחפרתי בנבכי נפשי וליבי, מעולם לא הבנתי רגש שכזה, כיצד הוא מרגיש, איך הוא נראה.
איני מסוגל להבין הרג אלא אם הוא מגיע ממקום של הגנה עצמית, או, "הקם להורגך השקם להורגו ". איני מסוגל להשלים או להבין כיצד באוזלת יד ובקלות בלתי נסבלת נלקחים חיי אדם שהוא עולם ומלואו.
אני בהחלט חושב שאולי האירוע הטראומתי הזה – השואה – גרמה לעם שלנו היהודי להבין את גודל האחריות, הומניות מה היא. ערך חיי האדם כערך עליון. כערך שיש לחנך עליו ולגדל עליו את הדורות הבאים. אולי משום כך גדלה בי הרגישות לספר, לכתוב, לדבר ולהנחיל לבני ביתי וכל הסובבים אותי את רגשותיי, את מחשבותיי.
כן, בהחלט, מסקנה מתבקשת וברורה מהפוסט הזה ומהמחשבות שמחלחלות בי בימים שכאלו, יש לשמר ולעטוף היטב ימי זיכרון שכאלה, יש לספר ולהחדיר בדורות הבאים את הזיכרון, את הידיעה מאין באו וכיצד ולאן ילכו, איך ינהגו בעת צרה וכיצד ילחמו וישמרו על ביתם.
כן, אני מאוד מעריך ויודע היום שהצבא שלנו הוא משהו מאוד מיוחד !!! אין עוד צבאות כאלו או עמים ששומרים בכנעות שכזו על ערך חיי האדם, אין עוד צבאות שינסו להנשים מחבל מתאבד או חייל אוייב שנפגע, אין עוד צבאות בעולם שבחישובי הקרב שלהם יקדישו כל כך הרבה מחשבה כיצד לא לפגוע בחפים מפשע בעוד הם מסכנים יותר את עצמם!!
הכל מסתבר קשור בהכל, והכל תוצאה ותולדה של שורשיות מדהימה, של צאצאי השואה.
וכן !! את האברכים הללו שמינגלו בליל אמש בגן סאקר צריך בהחלט לקנוס ולהעמיד לדין... בא לכם למנגל דוקא היום ?? אין בעיה, צאו לטבע למקום נידח ועשו שם כרצונכם, אבל ביום שכזה זה לא לעניין, הרי אם אגיע אני למנגל באותו הגן במהלך יום כיפור, תרגמו אותי באבנים ללא דין ודיין!
בקרוב מאוד יחול יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ומיד אחריו יום שמח וצוהל בו יצאנו לעצמאות והכרזנו על עצמינו כמדינה לכל עניין ודבר. תקופה מעורבבת ברגשות, זכרונות ולא מעט דמעות, אני מקדיש חלק מאימוני הסבולת הארוכים שלי למחשבות עמוקות וחפירה ברגשות, זה מחשל, זה מעצים ומחזק את תחושת הביטחון שמה שאנחנו עושים פה הוא אכן הדבר הנכון. זה מכניס לפרופורציה את כל שאר טלעות החיים, מינוס, מריבות, חומריות, הכל שטויות !!
אנחנו פה בכדי לקדם ולפאר ולייצר פה משהו אחר!! משהו חזק ובטוח לדורות הבאים, משהו שיגדיר אותנו כעם של "בלתי נכנעים" כ "עם של שורדים ".
כל אחד בוחר לעצמו מתי לעשות חשבון נפש ולחפור ברגשותיו וליבו, בשבילי הימים הללו הם הרבה יותר חזקים מכל יום אחר בשנה ולכן גם מצאתי לנכון לשתף ולכתוב את הפוסט הנוכחי.

 



ערן שחרי
054-6666406

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital