עדיין לא הגעתם לחנות החיות שלנו? אצלנו תגלו עולם ומלואו עבור בעלי החיים שלכם. אנימל ק"ש - ציוד ומזון לחיות מחמד
view counter
זקוקים לחנות מחשבים איכותית עם שירות התקנות מקצועי ואמין? פתרונות מחשוב וסלולר לבית ולמשרד. LP מחשבים לאנשים שבאמת אוהבים מחשבים
view counter
זקוקים לחנות מחשבים איכותית עם שירות התקנות מקצועי ואמין? פתרונות מחשוב וסלולר לבית ולמשרד. LP מחשבים לאנשים שבאמת אוהבים מחשבים
view counter

חמוש במקלדת

פיצה בכפר - שאר ישוב
view counter
דף חלק - החנות הגדולה בצפון לציוד בי"ס וציוד משרדי
view counter
סופר פארם ביג קרית שמונה
view counter
כנאפה בקריה קריית שמונה
view counter
מגזין אופניים - האתר השיתופי המוביל לרוכבים
view counter
בייקרס אליפלט - המרכז הצפוני לרוכבי אופניים
view counter
אוחנה סנטר - המרכז לאספקה טכנית
view counter
אנימל קריית שמונה - חנות ציוד ומזון לחיות מחמד
view counter
כלים לרגע קריית שמונה - השכרת ומכירת כל כלי העבודה
view counter
פיצה קמפינו
view counter
DA-Vision
view counter
רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מאמו - מוצרי תינוקות
view counter
דור אלון גז גליל עליון - אספקת פתרונות גז
view counter
המרכז לטניס בישראל סניף קרית שמונה
view counter
מדרסי העטלף
view counter

חמוש במקלדת 2#

מאת: 
אלמוג יעקובי
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
02.07.10

ושבו בנים לגבולם?
פתחתי השבוע את אתר "גליל עולה" ולפתע נגלתה אלי תמונתו של לירון צ'רנה. בגוף הידיעה הופיעה האפשרות שלירון ישוב למדי הגליל.
כאוהד כדורסל גלילי ותיק לירון צ'רנה הוא אחד האחראים על רגע אושר בלתי נשכח כאשר היה חלק בלתי נפרד מאליפות הנוער הראשונה בהיסטוריה של הפועל גליל עליון (2004).
המחשבה שאולי לירון יחזור לגליל הקפיצה אותי מיד כמה שבועות אחורה לגמר אליפות צה"ל בערוץ הספורט. על המגרש כיכבו בשני הצדדים רון סבג, יבגני ליוטרין, מתן סונגו, דן ווליס ואסף אוחנה. המשותף לכולם? כולם גדלו ושיחקו בגליל העליון.
מחלקת הנוער של גליל עליון היא מהמפוארות בארץ (אם לא המפוארת בהן) והמחשבה על סגל שבנוי על שחקני בית שגדלו והתפתחו כאן בגליל הריצה אותי לבנות סגל חלומות דמיוני המורכב אך ורק משחקנים פעילים אשר הינם בוגרי מחלקת הנוער של הפועל גליל עליון:
עידו קוז'יקרו, אבישי גורדון, יהוא אורלנד, יוגב אוחיון, רון סבג, דן ווליס, יבגני ליוטרין, מתן סונגו, לירון צ'רנה, מעוז כחלון, ליאור סרף ויותם שירן. (וסליחה כלפי מי שהשארתי בחוץ).
הוסיפו לחבורה הזאת את בוגרי אליפות הנוער של השנה: יניב שטראוס, ניר וסרמן, עטר צלצר, טל בן צבי וניצן מדר.
מה קיבלתם? אימפריה לשנים ארוכות.
אבל החלומות שלי לחוד והמציאות לחוד. אני רק מקווה כרגע לראות כמה שיותר מהגליליים מככבים באשר הם, ואת אלו שנשארו כאן סוחפים לעונה נפלאה של כדורסל גלילי אמיתי.

וובו-למה???
את חוסר חיבתי למונדיאל כבר הבהרתי בטור הקודם שזכה לתגובה מרתקת מפי מי שהוא ככל הנראה או ליאו מסי או הסוכן של אורי קוקיה...
בכל אופן, השבוע נתקלתי במפגע נוסף שהביא עלינו לרעה המונדיאל המתקיים אי שם באפריקה.
היום הוא שישי, השעה היא 8:20 לפי שעון הבוקר ואני מדדה לאולם בשמיר למשחקי סיום העונה של "סל הצפון". עוד בעודי מחנה את הרכב אני נתקל ברעש חזק, נוראי ומעיק שמגיע מתוך האולם.
אני נכנס ואת פניי מקבלות לא אחרות מאשר שלוש וובו-זלות כאלו... האלו שמחרישות אוזניים דרך הטלוויזיה.
אז כן... הם כבר כאן בארץ והן ככל הנראה יהיו השנה חלק בלתי נפרד מנוף הכדורסל, הכדורגל, ההוקי, הטניס, הפינג-פונג והבדמינטון (בבקשה לא לכתוב שהעלבתי ענף כלשהו...).
להעביר ככה משחק באולם סגור היה חוויה כמעט בלתי נסבלת. הילדים לא שומעים מה אתה מנסה להגיד להם, השריקות של השופט נבלעות ברעש ובאופן כללי נוצרת אווירה של שוק הכרמל ביום סוער.
אני אשתמש בטור כדי לקדם את הרעיון של חברי המלומד נעם כהן:
מס של 300% על הכנסת המפגע הזה לארץ. כרגע מכשיר הפלסטיק הבלתי נסבל עולה רק 25 שקלים. בעזרת המס הנכון הוא יהפוך למצרך יקר ואנשים יחשבו פעמיים האם לקנות אותו... ואולי האוזניים של כולנו יקבלו מנוחה.

קדחת הדשא
אינני חובב טניס מושבע, אך יש משהו בטורניר ווימבלדון שמרתק אותי שנה אחר שנה למרקע ומשאיר את מיטב הציפורניים שלי כסוסות ברחבי החדר.
המשחק המדהים בין איסנר למאהו שנמשך 11 שעות על פני שלושה ימים, ההפתעה המדהימה של ברדיץ' מול פדרר הענק ואח"כ המשך הסנסציות של אותו ברדיץ' מול דיוקוביץ', אבל מעל כולם רפאל נדאל.
יש משהו בחיה הספרדית הזאת שגורם לי להעריך ולאהוב אותו יותר ויותר מטורניר לטורניר.
בין אם זו ההתאוששות המדהימה מהפציעה בברכיים, הנחישות להגיע לכל כדור או העובדה שהבחור פשוט משתפר מפעם לפעם שהוא ואני נפגשים בסיוע יורוספורט וערוץ 5. יש בהתנהגות של נדאל משהו שמשדר "אני אחד מכם". הוא לא מתנשא, הוא שמח אחרי כל נקודה כמו ילד, ובסוף משחק הוא מחייך, בוכה או מתמוטט... כמו כל אחד מאיתנו.
כשהוא יעלה על הדשא (שכבר קצת נשחק משימוש) לגמר ווימבלדון אני אמנם אהיה בעיצומו של מחנה הקיץ המדהים של "סל הצפון", אבל הרצון שלי יהיה שם... עם רפאל נדאל בדרך לעוד גרנד-סלאם.

טוב ללכת בדרכים
לסיום, משהו שממש לא קשור לספורט אבל קשור לכל אחד מאיתנו.
משפחת שליט צועדת בדרכי הארץ כדי לנסות ולהחזיר הביתה את הילד שלהם, את גלעד.
אם אתם יכולים להצטרף אליהם, לכו. תנו להם לדעת שגם אתם מזדהים, כואבים ומחכים.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital