זה הזמן לגלות עולם ומלואו בעבור חיות המחמד שלכם. אביזרים, ציוד ומכירת דגים. צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים.
view counter
מייסטר שיווק פירות
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter

ויסות צריכת המזון

מאת: 
מיכל צ'רנינסקי
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
06.10.16

מערכת בקרת הרעב והשובע כוללת שלוש תת מערכות עיקריות: מרכז הבקרה המוחי, המערכת המבוקרת (הגוף – איבריו ומאגריו), מערכת המתווכת בין המוח לבין הגוף. מרכזי הבקרה על הרעב והשובע מצויים בהיפותלמוס, הממוקם בבסיס המוח ושייך למערכת העצבים המרכזית.

המערכת המבוקרת כוללת את כל מרכיבי הגוף ואת יחסי הגומלין ביניהם לבין המזון. מהם מרכיבי הגוף? איברים ורקמות כגון המעי, הכבד, השרירים, מאגרי השומן והגליקוגן, לתהליכי האכילה (כגון לעיסה ובליעה), לעיכול, לספיגה ולמטבוליזם. כל אחד מהמרכיבים הללו נשלט או מתבצע ע"פ אותות המתקבלים ממרכז הבקרה המוחי, העוברים דרך מערכות המתווכות בין המוח לגוף. במקביל, נשלחים אותות של משוב בכיוון ההפוך מהגוף אל מרכז הבקרה המוחי. אותות אלו קובעים את ההוראות הנשלחות ממרכז הבקרה לגבי המשך האכילה.

לרכיבי תזונה שונים יש השפעות שונות על בקרת האכילה בגוף האדם. וייתכן שקיימת תלות בין תפקודם לבין כמותם בגוף. התיאום בין רכיבי התזונה הנאכלים, המאפשר שמירה כל משקל קבוע ועל הרכב גוף קבוע, ממלא אף הוא תפקיד במערכת המבוקרת, שהיא הגוף. במערכות המתווכות בין המוח לגוף משתתפים מערכת העצבים האוטונומית (תת מערכת במערכת העצבים המרכזית, האחראית לפעולות הלא רצוניות כגון נשימה ופעולת הלב) ומנגנונים הורמונאליים מסוימים. כאשר מרכז הבקרה המוחי קולט מהגוף סימני חסר הוא שולח אליו אותות של רעב, מה שגורם לנו לחפש אחר מזון ולאכול.

בקרת האכילה:
אם נעקוב אחר משקל גופנו לאורך השנים ניווכח כי גם אם נראה לנו כי הוא עולה בהדרגה עם הגיל, למעשה לא חלים בו שינויים קיצוניים לאורך שנים ארוכות. במילים אחרות, משקלו של האדם נשאר קבוע, פחות או יותר, במשך שנות חייו הבוגרים. אפילו בתקופת הילדות, שבה קצב הגדילה מואץ והמשקל עולה כל הזמן, נשמר בד"כ יחס אופייני וקבוע בין המשקל לגובה. מבנה הגוף האופייני נשמר בינקות, בילדות ובגיל ההתבגרות.

מסתבר שהתנודות במשקל הגוף אצל רוב המבוגרים במשך שנה פחותות מאחוז אחד מצריכת האנרגיה השנתית. מרכז הרעב והשובע נמצא בהיפותלמוס, במוח הקדמי. מועברים אליו אותות, אשר נקלטים, מעובדים ונפלטים (ממש כמו במחשב) באמצעות הורמונים. אותות אלו מדווחים על מצב האנרגיה ברגע נתון. אז מיהם ההורמונים?

לפטין - מופרש ע"י תאי השומן. תפקידו להעביר מידע על מצב התזונה בגוף, ולהודיע למרכז הבקרה והשובע על רמת האנרגיה בגוף, על מנת שיגרום לדיכוי תיאבון כאשר רמת האנרגיה בגוף גבוהה. רמת ההורמון הכללת מושפעת ממסת השומן של גופנו, ולכן במצב אנורקסי, כאשר מסת השומן בגוף נמוכה, מודיע הלפטין למוח והמוח יכול לתת הוראות שימנעו את ירידת מסת השומן, ועלול למנוע הריונות, על מנת להגן על הגוף.
אינסולין - מיוצר ע"י הלבלב, אחראי על כניסת גלוקוז (סוכר) מהדם לתאים, ע"מ שישמש להפקת אנרגיה. בנוסף הוא מאותת למרכז הרעב והשובע על הרגשת רעב או שובע. כשאנו מסיימים לאכול ארוחה מאוזנת מתפרקות הפחמימות במעיים לסוכרים פשוטים ונספגות בדם ולכן עולה רמת הסוכר בדם. בעקבותיה תעלה גם הפרשת האינסולין. בצורה זו למעשה קיבל מרכז הרעב והשובע איתות על שובע ועל אנרגיה מספקת לגוף. לעומת זאת, מספר שעות לאחר האכילה חלה ירידה הן ברמת הסוכר בדם והן באספקת הסוכרים לדם, ובעקבות כך יורדת רמת האינסולין ומועבר מסר למרכז הרעב והשובע שהגוף נדרש לאנרגיה מיידית.
גרלין - מופרש מהקיבה, בתגובה למתיחת דפנות הקיבה בזמן הארוחה. הורמון זה מאותת למוח שהגוף קיבל מספיק אנרגיה , על מנת שנפסיק לחוש רעב.
כוליטיסטוכינין ופפטיד YY - אלו הורמונים המופרשים מהקיבה במהלך האכילה, ומעבירים מסר למרכז הרעב והשובע , שגורם לדיכוי התיאבון ולהפחתת צריכת המזון. הכוליטיסטוכינין מופרש מהמעי הדק ואילו פפטיד YY מופרש מהמעי הגס.
סרוטונין ואדרנלין - הורמונים השותפים בתהליך עיבוד הנתונים. תפקידם להעביר מידע בין תאי העצב במוח. הם מקבלים מידע מהאותות הפריפריאליים (המגיעים מאזורי הגוף השונים) ומעבירים אותם לעיבוד. ככל שרמת הסרוטונין עולה, בעקבות האכילה, נחוש יותר שובע. לעומת זאת, עליה ברמת האדרנלין (המופרש מבלוטת יותרת הכליה) תשתק את תחושת הרעב, גם אם אנחנו באמת לא אכלנו.
נוירופפטיד Y - במידה ובסיום עיבוד הנתונים במהלך האכילה, גופנו יחוש שלא קיבל מספיק מזון, יופרש הורמון זה. כתוצאה מהפרשתו תוגבר תחושת הרעב שלנו.

לסיכום, שיבוש בתפקודים של המערכת, ולו רק בחלק אחד שלה, עלולים לגרום לבעיות בויסות האכילה, המתבטאות בתופעות כגון השמנת יתר או רזון יתר.

כמויות וסוגי המזונות הנצרכים על ידנו, תזמון הארוחות (כמו גם תזמון הפסקת האכילה) – כל אלו מושפעים ממגוון רחב של גורמים, כגון: ההכרה (תחושות, רגשות, מחשבות, חושים כגון: טעם, ריח וראייה). מצב מאגרי האנרגיה בגופנו. המערכת ההורמונלית. רמות אבות המזון הגדולים בדם.מסרים עצביים המועברים מהמוח לגוף (ומהגוף למוח).מסרים עצביים המועברים בין תאי המוח ובין חלקיו השונים, באמצעות נוירו – טרנסמיטורים. מערכת בקרת האכילה מנווטת אותנו, ברמה ה"טקטית", היומיומית / עכשווית, להעדיף יותר או פחות ממרכיב מזון מסוים (למשל: פחמימות), בארוחה מסוימת, המתרחשת בזמן כלשהו. חשוב להבין, בהקשר הנ"ל, שכל זאת נועד לשרת את מטרותיו האנרגטיות ה"אסטרטגיות" של הגוף – מטרותיו ארוכות הטווח – שהמרכזיות שבהן הינן: שמירה על רמות תקינות של מאגרי אנרגיה, ויטמינים ומינרלים. שמירה על משקל גוף תקין.

כאמור, מנגנון בקרת הרעב והשובע, בגוף האדם, כולל בתוכו מספר רב של גורמים, אשר ניתן לסווגם תחת 3 קטגוריות: המערכת המבקרת. הגוף – המערכת המבוקרת. מערכת מתווכת – מעבירה אותות מהמוח לגוף, כמו גם משוב מהגוף למוח. מרכז הבקרה הראשי של תחושות הרעב והשובע (תחושות אשר קובעות את "הכיוון הכללי" של שדרי המוח לגוף – האם להפסיק לאכול או להיפך, מה וכמה לאכול וכו'...), מצוי בהיפותלמוס.

בהיפותלמוס, המושפע, בתורו, ממכלול גורמים, כגון: מסרים עצביים, הלכי רוח, רשמים של החושים (...), מצויים שני מרכזים עיקריים, בהקשר זה, של בקרת האכילה:

מרכז השובע - מצוי באזור האמצעי ("medial") של ההיפותלמוס: אזור זה אחראי על העברת מסרים של שובע לגוף. פגיעה באזור זה תגרום לאדם, באופן מובהק, לאכול מעבר לצרכי הגוף האמיתיים ולהשמין.

מרכז הרעב - מצוי באיזור הצידי ("lateral") של ההיפותלמוס: איזור זה אחראי על העברת מסרים של רעב לגוף. פגיעה באזור זה תגרום לאדם שלא לחוש רעב כפי הצורך ובהמשך – לרזון ניכר.

כאמור, ההיפותלמוס מושפע, במידה רבה, ממסרים עצביים המועברים בין תאי וחלקי המוח השונים. מסרים אלו מועברים באמצעות "שליחים עצביים" או "נוירו-טרנסמיטורים": מולקולות, המבוססות, בד"כ, על רצף של חומצות אמינו (דהיינו: מולקולות פפטידיות), ואשר מהוות אמצעי תקשורת בין תאי העצב. להלן מספר סוגים של נוירו-טרנסמיטורים, המעורבים בקביעת "הכיוון הכללי" של בקרת האכילה – רעב או שובע:

· סרוטונין (Serotonin)- גורם לתחושת שובע. רמתו במוח עולה לאחר אכילת פחמימות.
· נוראפינפרין (Norepinephrine) - מעודד תחושות רעב.
· אפינפרין (Epinephrine) - מעודד תחושות שובע.
· ביטא-אנדורפין (Beta - endorphine)- מעודד תחושת רעב, בפרט לשומנים ופחמימות.
· גאלאנין (Galanine) - מגביר תחושת רעב
· דופאמין (Dopamine) - מגביר תחושת שובע ומעכב תחושות רעב.
· היסטמין (Histamin) - מעכב תחושת רעב.

חלק מהמולקולות הנזכרות, אגב, משמשות בגוף עצמו כהורמונים, אם כי פעילותם ההורמונלית שונה, בד"כ, מזו העצבית, לפחות ככל שהדברים אמורים לגבי בקרה על רעב ושובע. ההיפותלמוס משתמש במספר אמצעים בכדי "לדבר" אל הגוף, בהקשר זה של רעב ושובע:

· מערכת העצבים ה"פארא-סימפתית": פועלת באמצעות עצב ה- "Vagus", אשר מגביר את הפרשת האינסולין. בתגובה, מוגברת תחושת הרעב בגוף.
· מערכת העצבים ה"סימפטטית": מגבירה את תחושת השובע.
· הורומונים שונים, כדוגמת: קורטיקוסטרואידים (למשל: קורטיזון)- מעודדי השמנה, כעיקרון. הורמון הגדילה: מגביר מטבוליזם (מעורר אכילה). הורמוני בלוטת התריס: רמות גבוהות מגבירות את המטבוליזם ואת תחושת הרעב (האדם, במקרה זה, יסבול מרזון, שכן תחושת הרעב נובעת מהשריפה הקלורית המוגברת המתרחשת בגופו. במקרה ההופכי – האדם ישמין, שכן המטבוליזם שלו יהא איטי מאוד, ותחושות השובע שלו יהיו תוצאה של מטבוליזם איטי במיוחד שכזה).

מכיוון, ש"כיוון הפעולה" של הגוף (רעב / שובע) נדרש לאיזון חוזר ("משוב") – דבר אינו פועל בכיוון אחד לעד – מפעיל הגוף מערכת שלמה של משוב חוזר, באמצעים שונים:

א. כאשר אנו אוכלים, נמתחות דפנות הקיבה באופן פרופורציונלי למידת אכילתנו. הימתחות זו מפעילה קולטנים ספציפיים המשגרים אותות לעצב ה – "Vagus", המשדר למוח את "מסר הגוף" בדבר היותו "טעון" במזון. מסר שכזה יזכה, לאחר מכן, במענה מהמוח, בדמות הוראות להפחתת כמות המזון הנצרכת / הגברת תחושת השובע.
ב. בהמשך לאמור לעיל', צריכה של מזון שומני, מעצם היותו נוטה להשתהות זמן רב יותר בקיבה, גורמת, בד"כ, לתחושת שובע ארוכה יותר (לכן, אגב, לא יהא זה נטול הגיון לשלב צריכה מדודה של מקורות טובים לשומן, במסגרת הארוחות העיקריות של אלו הרוצים להפחית ממשקלם, כחלק מתוכנית "דיאטה" כוללת).
ג. הורמונים שונים (למשל, הורמון ה – CCK, המעורב בעיכול שומנים, יפעל להגביר, בסופו של דבר, את תחושת השובע, על רקע משוב חוזר שיתקיים בינו לבין המוח).
ד. תוצרי מזון: כאשר רמות הגלוקוז, למשל, גבוהות, תוגבר קליטתו ברצפטורים כבדיים ספציפיים. קליטה מוגברת זו תאותת, בתורה, למוח (איתות זה נעשה באמצעות עצב ה – Vagus) להגביר את תחושת השובע.
ה. מערכת חושים: למשל, ריח או טעם המוצאים חן בעינינו מפתים אותנו לצרוך ביתר שאת מאותו מרכיב מזון המעורר בנו תחושות אלו, ולהיפך – באם הטעם, הריח, או אף המראה אינם מוצאים חן בעינינו.

כמובן שישנם עוד גורמים, שונים ומשונים, המשפיעים על תחושות הרעב והשובע, כמו גם על מידת אכילתנו מרכיבים תזונתיים מסוימים. בין גורמים אלו נוכל למנות צריכה / אי צריכה של מזון בעל אופי פחמימתי:
מכיוון, ששיעור הפחמימות בגוף קטן, יחסית, די באכילתן במסגרת ארוחה בודדת בכדי להשפיע משמעותית (ולטובה) על גודלו של מאגר הפחמימות בגוף. באותה מידה, באם אנו נמנעים מפחמימות בארוחה מסויימת, הדבר עלול להשליך בצורה ניכרת, ולשלילה, על כמות מאגרי הפחמימות בגוף. לכן, בגוף פועל מנגנון המדרבן אותנו, לאחר שמנענו מעצמנו פחמימות, בארוחה מסוימת, להעדיף אותן כמקור תזונתי עיקרי בארוחה הבאה, ובאם אכלנו הרבה פחמימות בארוחה מסוימת – להעדיף מקורות אנרגטיים אחרים בארוחה הבאה – הכל כדי לשמור על רמה תקינה של מאגרי הפחמימות (מנגנון שכזה אינו קיים, אגב, בהתייחס לצריכה של מזונות שומניים, שכן מאגרי השומנים בגוף גדולים לאין שיעור מאלו של הפחמימות, ואין ארוחה אחת משפיעה על היקפם, אלא באופן מזערי).

הבקרה על האכילה קשורה לתחושת רעב ושובע. מנגנוני הבקרה מורכבים מאוד ועדיין אין הם ברורים במלואם. רוב המחקרים בנושא זה נעשו בבעלי חיים, ובני האדם שונים מאוד מבעלי חיים בכל הקשור לבקרת רעב ושובע. כל עוד תנאי החיים הכוללים פעילות גופנית ותזונה נאותה נשמרים יציבים, גם משקלו של האדם הבוגר נשמר יציב סביב משקל מסוים, שהוא "נקודת ייחוס" הנקראת "המשקל הקבוע".

בקרה זו על משקל הגוף מתבצעת על ידי בקרה על תחושת הרעב והשובע בהיפותלמוס שבמוח. ההיפותלמוס קולט מאיברים, מרקמות וממערכת הדם גירויים על רמות מרכיבי המזון השונים כמו גלוקוז, הקשורים לאיזון האנרגיה שבגוף. בהתאם לכך הוא מפעיל תגובות של תחושת רעב ושובע. הקישור של האיברים, של הרקמות ושל מערכת הדם אל מרכזי הבקרה במוח נעשה על ידי מעבר עצבי והורמונלי.

דוגמה לוויסות הורמונלי הנמצא עדיין בתהליכי מחקר הוא ויסות רעב ושובע על ידי ההורמון לפטין. הלפטין הוא הורמון המיוצר על ידי רקמות השומן והוא מעביר למוח מידע על כמות השומן האגורה בתאי השומן. כמות השומן בתאים מתארת את מצב מלאי האנרגיה של הגוף. רמות גבוהות של ההורמון לפטין מדכאות תחושת רעב.

כאשר התגלה מידע זה בניסויים בעכברים, חשבו החוקרים שהתגלתה תרופת פלא שתפתור את בעיות השמנת היתר. אולם בניסויים קליניים שנערכו בבני אדם התברר שהוספת לפטין לגוף כתרופה אינה מביאה לידי תחושת שובע. מה שטוב לעכבר אינו טוב בהכרח לאדם השמן.

דוגמה לוויסות עצבי: כאשר הקיבה והמעי מתמלאים במזון נמתחים דופנותיהם. הלחץ על הדפנות מפעיל חיישני לחץ על תאי עצב תחושתיים. אותות אלה מועברים אל מרכז הבקרה במוח וגורמים לתחושת שובע. ככל שהמזון שוהה זמן רב יותר בקיבה כך גוברת תחושת השובע. אבל בקרב אנשים בעלי עודף משקל דופנות הקיבה מתרחבים, והקיבה יכולה להכיל כמות מזון גדולה יותר בלי שדופנותיה יימתחו ויפעילו את חיישני הלחץ. כתוצאה מהפגיעה במנגנון זה אפשר לאכול כמויות גדולות בלא להגיע לידי תחושת שובע. תהליך זה של שינוי בנפח הקיבה הפיך. אם מקטינים באופן מודע ורצוני את כמויות המזון בתפריט מאוזן, חוזרת הקיבה לממדים קטנים יותר ועמה חוזרת הבקרה על תחושת השובע .

אז מה מבלבל אותנו?
כפי שהזכרנו, גורמים רבים יוצרים אצלנו תחושת בלבול באשר לרעב שלנו: האם הוא אמיתי או מדומה. מה מבלבל אותנו וכיצד ניתן להתגבר על הבלבול?

ראשית, מי מאיתנו לא ראה פרסומת בטלוויזיה שגרמה לו לשתות/לאכול דבר מה שלא חשב עליו קודם, מי לא עבר ליד מאפיה והריח את ריחות המאפים שזה עתה יצאו מהתנור? חוש הראייה וחוש הריח שלנו גורמים להפרשה מוגברת של מיצי קיבה ורוק, אשר מגבירים את תחושת הרעב, גם אם איננו באמת רעבים. כמו כן, ישנו חומר הנקרא "סרוטונין" (מופרש לאחר אכילה של פחמימות) וככל שרמתו גבוהה יותר, כך רמת השובע גדלה.

קיבה מלאה מעניקה לנו תחושת שובע. זו גם הסיבה לניתוחי קיצור הקיבה, אשר מקטינים את נפח הקיבה ומסייעים לחוש שובע לאחר כניסה מעטה מאוד של מזון. סיבה נוספת שמשפיעה על תחושת השובע שלנו היא קצב פירוק המזון בקיבה. ככל שהמזון יפורק מהר יותר, כך נחוש רעב במהירות רבה יותר. המזון שמתעכל במהירות הרבה ביותר הוא הפירות והירקות. לאחר מכן הדגנים, הקטניות, השקדים והאגוזים, ולבסוף המזונות המעובדים.

קצב האכילה אך הוא משפיע על תחושת השובע. ככל שנאכל במהירות רבה יותר, נאכל יותר ונשבע פחות. הקיבה מסוגלת להגדיל את נפחה בהתאם לכמות המזון הנאכלת, ולכן יש לאכול בהדרגה ארוחות קטנות ובכך להקטין את נפח הקיבה.

איך מתקנים את המנגנון?
השליטה במנגנון השובע היא למעשה חזרה לינקות. ככל שמקפידים לאורך זמן על הרגלי אכילה ומזונות בריאים, יש סיכוי לחזור למנגנון התקין עמו נולדנו. אפשר לשפר אותו בהקפדה על כמה כללים:

1. ארוחות קטנות בשעות מסודרות. דווקא כמויות קטנות המשביעות לטווח קצר יתרמו לשובע לאורך היום יותר מארוחות גדולות ש"יפוצצו אתכם". גם פרי או ירק עשויים להיות ארוחת ביניים מזינה ומשביעה. אין צורך לבשל תבשילים ולהכין את השולחן לארוחה משפחתית כדי ליהנות מארוחת ביניים משביעה.
2. מזון בטמפרטורת החדר. מזונות בטמפרטורת החדר מעניק תחושת שובע רבות יותר מאוכל קר מאד. בחך העליון שבפה ישנו גופיף הקשור לרצפת המוח והמגע שלו עם מזון חמים מעניק תחושת שובע.
3. מאכלים בעלי נפח גדול וכמות קלורית קטנה. למשל פופקורן (ללא חמאה והמון מלח), פרי, ירק מבושל או טרי, פרכיות מאורז מלא וכן הלאה.
4. מזונות מלאים ועתירי סיבים תזונתיים + מים. מזונות בקליפתם עשירים בסיבים תזונתיים העוזרים להשארת תחושת השובע לאורך זמן בגלל קצב פירוקם האיטי (לחם מקמח שיפון, אורז מלא, כוסמת, גריסים וכו'), קטניות (חומוס, שעועית, עדשים, אפונה), חשוב לשתות איתם מים מכיוון שהסיבים סופחים אליהם מים ומגדילים את נפח הצואה.
5. אוכלים לאט. לפחות 20-30 לעיסות יגרמו לכם לאכול בקצב איטי, פירוק יעיל של המזון ותחושת שובע מהירה ואמיתית יותר מאכילה מהירה ובכמויות גדולות אשר גורמות בסופו של דבר לתחושת ה"התפוצצות".
6. אוכלים סביב השולחן. אכילה עם המשפחה או עם חברים יוצרת האטה בקצב האכילה, יוצרת עניין ומקרבת בין האנשים.
7. התמקדות באכילה. לעיתים רבות אנשים אוכלים ויחד עם זאת עושים דברים נוספים. אכילה מול המחשב, מול הטלוויזיה, בזמן הנהיגה, בדרך לעבודה. אכילה בזמן עשיית דברים נוספים מסיחות את הדעת ולבסוף איננו זוכרים כי אכלנו דבר מה. התמקדות באכילה יוצרת זיכרון ומעניקה תחושת שובע לאורך זמן.
8. הקשבה לצרכים הרגשיים. גורמים נפשיים משפיעים מאד על תחושת הרעב והשובע שלנו. למשל מי שרגל להתנחם באוכל יחוש רעב כשהוא עצוב או עצבני. במקרים כאלו כדאי לנסות לעשות עבודה קוגניטיבית עצמית. כלומר באופן מודע לנסות לנתק את הקשר החזק בין מצב נפשי לרעב. לבדוק את עצמינו כל פעם שעולה תחושת הרעב ולשאול האם זו תחושה אמיתית של רעב או צורך רגשי ולנסות להחליף את האכילה בעשיית משהו אחר שגם היא מנחמת אבל לא משמינה.

בקרת הצמא? בכתבה אחרת...

 



מיכל צ'רנינסקי לגיסמו

דיאטנית קלינית ומאמנת כושר מוסמכת

 072-3728311

 

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
שיפודי הקריה
view counter
מילגה קריית שמונה
view counter
מחפשים עבודה בגליל ובגולן? בואו למצוא את העבודה הבאה שלכם עוד היום! ללוח הדרושים המלא של גליל עולה הקליקו כאן >>
view counter
זה הזמן להתפנק במנה של שלווה ורוגע באגף הבוטיק של הגושרים מלון בטבע. ספא פיורינה - להתמסר לחוויה
view counter
מחפשים מועדון כושר עם מגוון רחב של חוגים ומכשירים מתקדמים? הצטרפו עוד היום למשפחת הכושר החזקה של בי אקטיב
view counter
טקיאר מזגנים
view counter
האיש שירגיש, יקפיץ וילהיב את הקהל שלכם. מי שידאג להרים את האירוע שלכם לגבהים חדשים. DJ אילון ישראל – תקליטן הבית של הצפון!
view counter

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital