ביה”ס לכדורסל הפועל גליל עליון פותח עונה חדשה. קבוצות כדורסל לגנים ולכל הגילאים. כי בשבילם זה כייף ובשבילך זה ערכים
view counter
מחפשים אימון פונקציונאלי המשלב קרוספיט, TRX ואקסטרים? אימוני כושר אישיים וקבוצתיים במתחם מאובזר וחדשני. קרוספיט קריית שמונה
view counter
טקיאר מזגנים
view counter

אקטואליה וספורט

Sweat Box קריית שמונה - אימון פונקציונאלי במתחם כושר חדשני בגליל העליון
view counter
מועדון כושר ועיצוב הגוף בי אקטיב
view counter
מאמו - מוצרי תינוקות
view counter
מרכז שרות פיאט החולה - פחחות וצבע לכל סוגי הרכב
view counter
מכבסת ורד - אנחנו מכבסים הכל!
view counter
ראש פינה ספא - טיפולי ספא לגוף ולנפש
view counter
דוגי סטייל - מזון וציוד לחיות מחמד, מספרה לכלבים וחתולים
view counter
קלומפוס - מסעדת בשרים בסגנון דיינר אמריקאי
view counter
אוחנה סנטר - המרכז לאספקה טכנית
view counter
בר בשר - אטליז גורמה ומעדנייה בצומת הגומא
view counter
המרכז לטניס בישראל סניף קרית שמונה
view counter
ספי ע.ג.י בע"מ - ליווי פרויקטים בבנייה ניהול ופיקוח
view counter
אורי רובין - רפואה סינית משלימה
view counter
רב בריח - דלתות מעוצבות ופתרונות נעילה
view counter
המרכז לביטוח ספורטאים - יורם גרטי
view counter
EMS Plus ראש פינה - סטודיו אימוני כושר בשיטה מהפכנית
view counter

ה"מגרש האחרון" בשדה נחמיה

מאת: 
גרשון פרינץ
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
10.02.13

הכתבה נכתבה כאות הוקרה לראשוני הקיבוץ שהביאו לשדה נחמיה את תרבות הספורט. היו ספורטאים רבים בנוסף למוזכרים בכתבה, שעשו רבות בתחילת הדרך למען התפתחות הספורט בשדה נחמיה. קיבוץ קטן עם לב גדול, שהפך למרכז העשייה הגדול והמרכזי בגליל בתחום הספורט.

מגרש הכדורגל בשדה נחמיה ידע ימים יפים, כאן החלה את פעילותה קבוצת הפאר בכדורגל "הפועל חוליות - כפר בלום". המגרש הביתי בחוליות היה האהבה הראשונה של המייסדים.
לקבוצה שהוקמה משחקני שדה נחמיה וממתנדבי כפר בלום היה המגרש מפלט משעות העבודה הרבות והיה חלק מהתרבות שהזכירה לרבים מהם את הבית. מעט משחקני עבר אלה נמצאים איתנו והתהילה שאיחרה לבוא מגיעה להם ולאלה שעדיין חיים בקרבנו.

להלן מספר אגדות:

צבי גלטר ז"ל, השחקן/נהג שגם בהיותו בן 60 עדיין שיחק (עם נכדיו). אצלו שעה הייתה שעה, גול היה גול וארוחת ארבע התנהלה תמיד במחצית המשחק. לימים הפך גלטר ז"ל לסארבאטשי וזהורי (שני שופטי הכדורגל המיתולוגיים ששפטו כדורגל גם בחו"ל), כי אז השופטים שפטו מעמדת תצפית במרכז המגרש ונהנו מעזרת הקהל. צבי ז"ל אף נעזר במשקפת מתוצרת א. פרץ בע"מ מ"שדרות" המלך. המשרוקית של גלטר ז"ל הייתה משוריינת, גדולה ואדומה שיידעו כולם שהוא גם שחקן וגם השופט. לפעמים היה שורק לעצמו "נבדל", כדי שיוכל לחזור לעמדתו הטבעית.

הצבי השני היה צבי נועם ז"ל, "השוער המעופף" הראשון, קל הרגליים והגוף שלמרות גובהו הרם כ- 1.60 מטר, היה כל יכול בין הקורות, עמוד התווך בהגנה ובהתקפת היריב. לכבודו נוצר השער המרובע והמעוגל בקצוות.
בחוליות שלנו היו משחקים שתי מחציות רצופות, בלי להחליף שערים, כי צבי התרגל לקורה הנמוכה בצד הצפוני של המגרש, מול השמש. כמו יאשין נעזר צבי שלנו בכובע מצחיה.
לימים כאשר הוקם המחסן הגבוה בחוליות, הומלך צבי ע"י מנהלו יאיר שלח, כ"מלך הקופים". כל בוקר היה מתפס על קירות הסלים הגדולים, המלאים בתוצרת חוליות, ממלא בסחורה את המשאיות של צבי גלטר חברו ושל "ריכי" המכונה גם יוסף רינגוולד. לפעמים היה צבי, נוחת כחתול על רגליו, לאחר שפספס בגבהים משרדית.
גם המעבר למלגזה, נתן לצבי נון השראה ואושר, כי היה מגיע עימה לגבהים שלא ידע קודם לכן.

גם אליהו טאוס ז"ל, המגן השמאלי המסור וההגון, ויוסף רינגוולד ייבדל לחיים ארוכים ושמחים (שהטניס הוא משחק חייו), לקחו חלק במשחקי הקבוצה.
ליוסף, המכונה "ריכי הנהג" הייתה שיטה מיוחדת לעצור את היריב ולתקוע גול. באמצע התקפת היריב, היה עושה סימן לגלטר הנהג שישרוק במשרוקיתו, המתקיף היה עוצר ו"ריכי" היה מתקיף אותו מימין בבדיחה, ההוא היה צוחק עד שכאבה לו הבטן ואז "ריכי" שלנו היה מכדרר עד לשער היריב ותוקע גול בראש בשכיבה.
וכך היה חוזר שוב ושוב על בדיחותיו עד שכל שחקני היריב נאלצו לצום.
אני "זוכר" ששכחתי רבים וטובים וביניהם את האחים אורי ואברהם גרצר, שאחד מהם היה קיצוני סופה והשני שוער מחליף אך ממולח. מרוב ידענותו קיבל את משרת מאמן השוערים של צבי.
אה, נזכרתי גם באחים יאיר וגדעון שלח, שעשו ישיבות צוות עד שהחלו לנוע לכוון היריב. וגם באחים מרדכי ז"ל ועזרא פימנטל שבכל מקום שם עמדו שמשו חומה בצורה והסתירו ליריב את השער.
חברי חוליות - ובלעז - שדה נחמיה, היו אלה שקלטו את השחקנים הכישרוניים והעניים, שהגיעו מכפר בלום. המאבק באיזו שפה ידברו בזמן המשחק, נמשך עד לשעות הקטנות בלילה. ההולנדים והיקים לא וויתרו לאנשי האי האנגלי.
בימי המשחקים, בשבת אחה"צ, היו מצטופפים מסביב למגרש רבים מתושבי הגליל, כדי לחזות בקבוצת הפאר הקמה לנגד עיניהם.
חברי שדה נחמיה הקימו את המגרש במרכז הקיבוץ, סמוך לבתי הילדים ולכיתות בית הספר המקומי. גם הקמת השכונה המזרחית החדשה, שקטעה מרוחב המגרש 2 מטר, לא מנעה את שמחת המקומיים בשבת אחה"צ. הפילבוקס הצפוני התמלא בשומרים כל פעם שאיום נשקף לשחקנים.

הפועל כפר בלום - חוליות
החיבור לקיבוץ כפר בלום, האח התאום של חוליות, היה טבעי ושני הקיבוצים שיתפו פעולה בהקמת הקבוצה החזקה, שעלתה והגיעה לצמרת הליגה השנייה בישראל.
עם ההצלחה בא התיאבון ולאחר זמן קצר החליטו הקיבוצים להקים אצטדיון כדורגל ואתלטיקה גדול בכפר בלום, שישמש את קבוצות הספורט בגליל, את קבוצת הכדורגל ואת אוכלוסיית האזור (בית הספר). המגרש החדש הפך למרכז הספורט בגליל.
בינתיים המגרש בשדה נחמיה שימש לאימונים וקבוצות רבות התאמנו עליו לקראת משחקיהן בשבת.
כאשר הוקמה הליגה האזורית בכדורגל בשנת 1975 עלה שוב חשיבותו של המגרש בחוליות והפעילות בו הייתה יום יומית והוא אף שימש את הקבוצות מרמת הגולן לאימונים בימי השבוע ולמשחקים בשבתות.
תושבי השכונות שליד המגרש למדו דרוזית ופעמים רבות נשפך קפה תורכי ליד המגרש תוך כדי פתיחת שולחן עם פיתות, זעתר ולבנה, לרווחת התושבים.
מכאן יצאה השמועה לעבר כפרי הדרוזים ברמת הגולן שהקימו בזה אחר זה מרכזי ספורט לתפארת מדינת ישראל.

כעבור זמן...
עם התרחבות קיבוץ שדה נחמיה הוחלט להקים מדרכה שתעבור בשולי המגרש ורוחב המגרש "הצטמצם" שוב ב- 5 מטרים. בעקבות זאת גדלו השערים מ- 5 מטר ל- 6 מטר... "אם המגרש קטן, אז לפחות שהשערים יגדלו", כך חשבו. גם צורתו ההנדסית של המגרש שונתה ממלבן לטרפז.
למרות הצמצום בגודלו, המשיך המגרש לשמש את שחקני שדה נחמיה ופורשי כפר בלום למשחקים ערים בשבתות אחה"צ ובחגים. בימי חג העצמאות שימש המגרש לתחרויות מסורתיות והוא התמלא במשתתפים.
כדי להיכלל בין 22 השחקנים המאושרים ב"משחקי השבת", היה צורך להזמין מקום באמצע השבוע. האחרונים שפרצו למגרש הפכו לשוערים... בד"כ היו אלה השוכנים ב"שכונת העבדים" שקיבלו אישור מאוחר לשחק.
ככלל, כל השחקנים מ"שכונת העבדים", הנמצאת מדרום מזרח למגרש, היו שוערים, זה התפקיד היחיד ש- 51% האחרות שלהם הסכימו שימלאו, כדי שיגיעו רעננים ושמחים לארוחת ערב...
אי אפשר לשכוח את אנשי הצבא שהגיעו הביתה למספר שעות וביקשו להעירם לקראת "משחק השבת". הבכיר מביניהם היה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שהיה אוהד מושבע של המשחק. אצלו נעלי הכדורגל שהיו בתרמיל היו תמיד מצוחצחות, אחרת היה מקבל מסדר נוסף. הייתי בין מקבלי הפקודות ממנו, כי אם הייתי שוכח להעירו 5 דקות לפני המשחק, הייתי רץ ללא שרוכים במילואים. גבי היה ישן במיטתו נעול בנעלי הכדורגל.

העת לשינוי – "יש עתיד חדש", המגרש הישן זקוק לביוב
עבר זמן ותם חינו של המגרש. הגיע פרעה שלא ידע את האחים צבי ואת יוסף ואחיו. השתבשה דעתו. השור וצוותו החליטו שעדיפה שעטת המכוניות, מאשר צחוק ושמחת הילדים והוריהם. שעדיפה הנסיעה על המגרש ברכב מוגן ובתריסים מוגפים, שמא צינור הביוב שחדר אף הוא למגרש, יכניס גול עצמי ויחדור לרכבם (משפט מורקב הקשה לעיקול).
ה"מגרש האחרון", שידע ימים כה יפים ושמחים, הלך אף הוא בדרך כל ארץ עם חבריו מקימיו.
כך עוברת לה תהילת עולם. המגרש האחרון התעייף, הזדקן, הלך לעולמו ואיתו הלכו תקוותם של ילדים רבים לשחק ושל הזקנים שנותרו בחיים לשמוע את צחוקם.

 


קבוצת הכדורגל של שדה נחמיה לפני משחק בליגה האזורית ב- 1976


קבוצת הכדורגל של שדה נחמיה יחד עם קבוצה יריבה מרמת הגולן לפני משחק ליגה אזורית ב- 1976


 


גרשון פרינץ
spgp@walla.com

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital