א.א אורטופדיה וספורט
view counter
זה הזמן לגלות עולם ומלואו בעבור חיות המחמד שלכם. אביזרים, ציוד ומכירת דגים. צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים.
view counter
גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter

אקטואליה וספורט

צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים במחירים מפתיעים
view counter
אורי רובין - רפואה סינית משלימה
view counter
איטליה הקטנה
view counter
יין בעיר קריית שמונה - הקנייה הכי טובה בעיר
view counter
מילגה קריית שמונה
view counter
המרכז לטניס בישראל סניף קרית שמונה
view counter
די ג'יי אילון ישראל
view counter
דף חלק - החנות הגדולה בצפון לציוד בי"ס וציוד משרדי
view counter
אוחנה סנטר - המרכז לאספקה טכנית
view counter
יוגצ'ה - יוגצ'ה - גלידות יוגורט משובחות
view counter
מדרסי העטלף
view counter
מאמו - מוצרי תינוקות
view counter
בייקרס אליפלט - המרכז הצפוני לרוכבי אופניים
view counter
Sweat Box קריית שמונה - אימון פונקציונאלי במתחם כושר חדשני בגליל העליון
view counter
שיפודי הקריה
view counter
וויקסר - פיתוח ובניית אתרים לעסקים, יזמים, עצמאים
view counter

ארבעים שנה לרצח הספורטאים

מאת: 
גרשון פרינץ
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
12.09.12

היום עברו 40 שנה לרצח הנוראי של ספורטאינו באולימפיאדת מינכן. כל הכתבות בעיתונים וכל התיאורים לא יוכלו לתאר את אשר התרחש בימים שלישי ורביעי בשבוע ה- 5 וה- 6 בספטמבר 1972. עבור מדינת ישראל רצח הספורטאים היה תזכורת אכזרית למה שקרה עד אז ורמז לבאות.
 

מינכן: יום שני בבוקר 04.09.1972
יצאתי לדרכי מבית הדירות במינכן, מקום מגוריה של משלחת הסטודנטים. הקדמתי כדי לראות את אימוני הספורטאים ולחזות לאחר מכן בתחרויות השחייה. אבישי פלג כרגיל הצטרף אלי. נהנינו מהמאבקים בשחייה שהיו ברמה גבוהה והתפעלנו במיוחד ממרק שפיץ.
 
לקראת ערב יצאתי לפגישה עם מוני ויינברג שנערכה בבית הקפה הסמוך לתיאטרון העירוני במינכן. התכוונו להשתתף בהופעתו של שמואל רודנסקי, שהציג את "הכנר על הגג". שוחחנו על העתיד המשותף שלנו לאחר סיום האולימפיאדה. יוסף רומנו הצטרף לפגישה. מוני החליט לרומם את רוחו והזמינו ל"שתייה קלה". כך מוני נהג עם כל חבריו שהיו נפולי פנים.
דיברנו על תחרויות אותו היום וגם על נושאים אישיים. מוני היה מעוניין שאצטרף לצוות בווינגייט וניסה לשכנעני.
 
בערך ב- 22.00 התקשרתי לדוד אלדר, ראש משלחת הסטודנטים, כדי לשמוע דעתו על כך שאישן בכפר האולימפי. דוד אלדר ביקש שאחזור לבית הדירות. בשעה זו גם התקשרתי לישראל והודעתי שאני בריא ושלם ואיחלתי לבתי לירי מזל-טוב ליום הולדתה השני.
נפרדתי ממוני ומרומנו לשלום.

 


המשלחת הישראלית בטקס הרמת דגל ישראל באולימפיאדת מינכן 1972
צילום: גרשון פרינץ

 
מינכן: יום שלישי בבוקר 05.09.1972
קמתי מוקדם כרגיל וזמן קצר לפני השעה 07.00 עליתי לאוטובוס בדרכי לחדר האכילה של המשלחות [כ- 5,000 אוכלים באוהל אמריקאי ענק).
בהיותי באוטובוס שמעתי במעומעם שטרוריסטים פרצו לחדרי המשלחת הישראלית ורצחו את איש המשלחת מוני ויינברג ופצעו חבר משלחת נוסף ששמו יוסף רומנו.
מיהרתי לחדר האכילה, אך ישראלים לא היו שם. באוהל אכלו באותה עת חברי משלחת הסטודנטים המצרית וחברי המשלחת היוגוסלבית. סיפרתי להם מה נאמר ברדיו לפני מספר דקות, המצרים קיללו בערבית את הפלסטינאים והבטיחו שיחזרו מיד למצרים. דבר דומה קרה גם עם משלחת הסטודנטים היוגוסלבית. שתי המשלחות אכן חזרו מיד לארצותיהן.
 
מחדר האכילה רצתי לאוהל של משלחת הנוער הישראלית, שהיה בקרבת מקום. זכרתי שסטודנט מצרי ניקה למשלחת הנוער את השירותים וחששתי שהוא חלק מתוכנית הטרור.
חלק מהנערים עדיין ישן וחלק אחר היה בשלבי השקמה. סיפרתי לאורי זמרי, שהיה עם הנערים, מה ששמעתי באוטובוס והחלטנו להתקשר לכפר האולימפי.
אורי התקשר לכפר האולימפי ודיבר עם ראשי המשלחת, אלה ענו בשקט וביקשו ממנו לסגור את השיחה כי הם כרגע בבריחה. הם לא ידעו מה קרה לשאר חברי המשלחת. הם הבינו שהמחבלים לא ידעו על חדרם. התעדכנו והשיחה נותקה.
החלטנו שאורי יתקשר לשגרירות להתעדכן ולבקש שמירה על משלחת הנוער ואני אחזור לבית הדירות שם גרו חברי משלחת הסטודנטים ואעדכן את דוד אלדר וחבריי הסטודנטים. ביקשנו מכולם לחזור למקומות הלינה ולהמתין יחד לבאות.
על משלחת הסטודנטים הישראלית לא הייתה שמירה גרמנית גם בהמשך ה"פעילות".
במהלך היום התעדכנו וניסינו להעביר לארץ ידיעות שאנחנו בסדר. עודכנו על המו"מ עם המחבלים.
חיכינו במשך הלילה שבין יום שלישי ה- 5 בספטמבר ליום רביעי ה- 6 בספטמבר, עד שהודיעו לנו שבקרוב יעבירו את הישראלים לשדה התעופה לקראת סיום המו"מ עם החבלים.
 
בשעות הקטנות של הלילה שמענו את רעש ההליקופטרים שטסו מעלינו. זמן קצר לאחר מכן הגיעה הידיעה המוטעית על שחרור הישראלים, הייתה שמחה מסוימת אך החלטנו להמתין. שעה קלה לאחר מכן הגיעה ההודעה שכולם נהרגו.
האירוע היפה ביותר שהכרתי הפך לאבל נורא. היינו בשוק. ראשי המשלחות הישראליות נפגשו לתאום מהלכים.
התכנסנו שוב באצטדיון האולימפי המיוחד במינכן לאזכרה וטסנו בחזרה לישראל. מבחינתנו האולימפיאדה רק החלה... אנחנו חיים אותה יום יום.

 


טקס קבלת משלחת ישראל בכפר האולימפי 1972
צילום: גרשון פרינץ


 
 
שנתיים לאחר מכן. המפגש עם אנקי שפיצר בקיץ 1974 בשדות ים:
בכל שנה לאחר הרצח, החל מקיץ 1973 נערכו האליפויות הבינלאומיות הפתוחות של ישראל בסייף, לזכרו של אנדריי שפיצר ז"ל. אנדריי היה מאמן הסייפים באולימפיאדה ונרצח אף הוא.
האליפויות נערכו בשדות ים במרכז הימי ואני הייתי בין המארגנים של אליפויות אלה.
בקיץ 1974 בתחילת האליפות נפגשתי באקראי עם אנקי שפיצר, אשתו של אנדריי ז"ל.
אנקי ביקשה להיפגש עימי.
להלן סיפורה: אנקי שהתה בהולנד עם בתם בזמן המשחקים במינכן ואנדריי היה נוסע ברכבת לאמסטרדם מדי פעם, כדי לבקר אותה ואת בתם התינוקת.
גם ביום שני ה- 04.09.1972 אנדריי ביקר אותן בהולנד וביקש לחזור ברכבת החצות, היוצאת מאמסטרדם ומגיעה למינכן מוקדם בבוקר.
אנדריי איחר לרכבת ולכן אנקי הסיעה אותו עד לגבול הגרמני, שם השיגו אותה. אנדריי הגיע למינכן בערך ב- 03.30 והחליט לנסוע לכפר האולימפי. בהגיעו לחדרו בכפר הייתה הודעה על המיטה הפנויה       "שמור לגרשון".
אנדריי התקשר לאנקי להולנד והודיע לה שהגיע לכפר האולימפי ושהפעם הוא נשאר לישון בכפר "וגרשון יחפש מיטה במלון".
אנקי סיפרה עוד שפעמיים מוני ווינברג ז"ל שמר לי מקום בכפר האולימפי (ללא ידיעתי), אלא שבפעם השנייה אנדריי נשאר לישון במיטה השמורה לי וכך נרצח אף הוא.

 


גרשון פרינץ
spgp@walla.com

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital