מסיבת התה של בוסטון

תגיות:
מאת: 
רון אלמוסני
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
04.01.08

מסיבת התה של בוסטון הוא אחד המאורעות החשובים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא בעצם היווה אבן בניין לתחילת העצמאות של המושבות הבריטיות בצפון אמריקה ולמה שהפך מאוחר יותר לארצות הברית הגדולה שאנו מכירים כיום.
בשנה האחרונה אנו עדים למסיבה מסוג אחר שנערכת בעיר הנמל הצפונית בחוף המזרחי של ארה"ב, ולמרות שהיא קצת פחות חשובה להיסטוריה של המדינה, היא דיי מעניינת אותנו, חובבי הספורט...
בוסטון היא אחת הערים החשובות והמרכזיות בתרבות האמריקאית. היא היוותה שער כניסה בזמנו למהגרים האירים שהגיעו לארצות הברית ומרכזת בפרבריה את ריכוז המכללות הגבוהה בארצות הברית ולכן מהווה מוקד אקדמאי עולמי מרכזי, והכי חשוב- זו עיר שמכורה לספורט בצורה שאין כמותה באף מקום בעולם.
מתוך ארבעת הליגות הבכירות בספורט האמריקאי (NBA, NHL, MLB NFL) יש לבוסטון שלוש קבוצות מדהימות שבשנה האחרונה מספקות גאווה עצומה לעיר מלאה בפריקים של ספורט ששום דבר חוץ מאליפות לא ממש מספק אותם ואם אפשר לשבור שיא או שניים בדרך אז מה טוב.




בוסטון רד סקוס - בייסבול
נתחיל עם ה-רד סוקס. למי שלא מכיר הגיע הזמן שיכיר. קבוצת הבייסבול המלהיבה ביותר שקיימת כיום (קחו בחשבון שאני טיפונת משוחד בקטע הזה...) ואחראית בעצם לאחת הסנסציות המדהימות שהיו בספורט העולמי בעשור האחרון. אז למי שלא ממש בקיא בבייסבול (אני סופר יותר מידי ידיים מורמות למעלה...) זה הזמן לחזור אחורה אי שם לשנות ה- 20, אז שיחק בשורותיה אחד הסמלים הגדולים באמריקה - בייב רות'. לאחר עשור שכלל 3 אליפויות הוחלט לשלוח את השחקן השמנמן אל היריבה השנואה מכל ניו יורק יאנקיס, שם הפך לשחקן הבייסבול הגדול בהיסטוריה של המשחק. התוצאה: 86 שנים עם אפס אליפויות לבוסטון בעוד הקבוצה מניו יורק זוכה ביותר מ- 20 תארים... יותר מאוחר היה מי שהמציא לתקופת היובש את השם המפורסם "קללת במבינו" על שמו של אותו שחקן. היריבות בין שני המועדונים הרקיעה עם השנים לשיאים חדשים שכמותם לא נראו באף ספורט קבוצתי אחר בעולם.
נתקדם קצת לעונת 2004-2005. העונה בה ההיסטוריה של המועדון השתנתה לאחר 86 שנים של כלום... אחרי שבעונה הקודמת הפסידו הרד סוקס (שבינתיים הפכו לקבוצה לא רעה בכלל) בשבעה משחקים ליאנקיס, במה שנראה המשך של הקללה המפורסמת, התייצבו שוב מול הקבוצה השנואה כל כך מניו יורק. הסדרה החלה עם פתיחה מוחצת של היאנקיס שהובילו כבר 3-0. להזכירכם, אף קבוצה בספורט האמריקאי לא הצליחה לחזור מפיגור של 3-0 בסדרה של הטוב משבע... אז כמו שאתם מבינים הצליחו הרד סוקס במכה אחת לכתוב מחדש את ספרי ההיסטוריה - לחזור מפיגור של 3-0, לקחת אליפות ולהסיר סופית את הקללה ההיסטורית שריחפה לה בעיר במשך 86 שנים...
למעשה בעשור האחרון הרד סוקס הם הקבוצה עם אחוז הניצחונות הגבוהה בליגה וגם השנה הצליחו לקחת את הוורלד סרייס ולהטביע את חותמם כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה...




ניו אינגלנד פטריוטס - פוטבול
אם חשבתם שזה תרם למצב הרוח של תושבי העיר, בואו נראה מה קרה לניו אינגלנד פטריוטס השנה. דבר ראשון, הפטריוטס מייצגים פרבר מחוץ לבוסטון עצמה אבל זה לא אומר שיש פחות טירוף סביב הקבוצה. אחרי עשור שבו הפגינו דומיננטיות וסיפקו את מנות הנחת הגדולות ביותר מבין שאר קבוצות העיר, הגיעה העונה הנוכחית ולקחה את תושבי העיר לדרגות ריגוש חדשות. ה"פאטס" כבר זכו ביותר מאליפות אחת בעשור האחרון, אז איך בעצם מצליחים לרגש שוב? מה הבעיה... מנפצים את שיא המשחקים הרצופים ללא הפסד של מיאמי דולפינס שעמד על 15-0 ומסיימים עונה רגילה שלמה ללא אף הפסד... מדהים!
האחריות לעונה הבלתי רגילה הזאת מתחלקת בין שלושה אנשים: הראשון - ביל בליצ'ק. מאמן יסודי וקפדן שלא מתבייש לבחול באף אמצעי כדי לנצח. אם צריך לצותת לקשר הרדיו של הקבוצה היריבה כדי לתכנן את המהלך ההגנתי הבא זה בדיוק מה שהוא יעשה, או יותר נכון עשה...
האדם השני ברשימה הוא הקווטרבק הרצחני ביותר במשחק כיום - טום בריידי. לא משנה באיזה שלב בעונה נמצאים, נגד מי משחקים, מה התוצאה או מה מזג האוויר... דבר אחד בטוח - הכדור יגיע לאן שצריך, מהר, מדויק ובזמן הנכון לאיש הנכון - רוצח. אחרי שפייטון מאנינג שבר לפני שנתיים את שיא המסירות לטאצ'דאון שנראה בזמנו כבלתי אפשרי לחיקוי, הגיע בריידי וכתב מחדש את ספרי ההיסטוריה עם 50 מסירות כאלו... רק שתבינו עד כמה מוכשר הבחור, הוא מספיק עוד לעשות נעים בגב בלילות לדוגמנית העל ג'יזל...
מי שנהנה יותר מכל מעונת השיא הזאת של בריידי הוא - רנדי מוס. ווייד רסיבר (האיש שצריך לתפוס את הכדור...) מוכשר מאוד שכבר זכה בעבר בתואר ה- MVP של הליגה, אבל התנהגות בעייתית ויכולת פושרת שלחו אותו להסתובב בין קבוצות הליגה בלי שיכל לשחזר את הצלחה שלו מימי מינסוטה העליזים. בליצ'ק הימר על הבחור וזכה בשחקן ענק שתופס כל מה שנזרק אליו. 23 מתוך ה- 50 שמסר בריידי הלכו אל מוס וזה היה מספיק כדי לשבור עוד שיא - שיא התפיסות לטאצ'דאון של ג'רי רייס האגדי.
חשוב לציין שכל השיאים הללו לא ממש שווים אלא אם כן תרוץ ניו אינגלנד עד הסוף ותיקח את האליפות. לא נראה שיש מי שיעצור אותה בדרך לשם.




בוסטון סלטיקס - כדורסל
את רשימת שלושת הקבוצות המדהימות של העיר סוגרת ה- בוסטון סלטיקס. למי שלא ממש מכיר את ההיסטוריה של ה- NBA או סתם נולד אחרי 1987 נספר שהבוסטון סלטיקס הוא בעצם המועדון המעוטר ביותר בהיסטוריה של הליגה עם 16 אליפויות. הקבוצה סיפקה לחובבי המשחק מספר שמות מהגדולים שהכרנו, כמו - לארי בירד, רוברט פאריש, קווין מקהייל, בוב קוזי, ג'ון הבליצ'ק, דניס ג'ונסון, ביל ראסל, דני איינג' והמאמן האגדי רד אאורבך ז"ל ויסלחו לי אם יש עוד ששכחתי (מזל שהם לא קוראים ב"גליל עולה"...).
אז כמו שאתם מבינים המילים סלטיקס והישגיות הם ממש מילים נרדפות, או לפחות היו עד שנת 1987 (השנה האחרונה בה זכו באליפות). תושבי העיר שהורגלו עם השנים להיות אורחים קבועים בסדרות הפלייאוף המתקדמות, מצאו עצמם לפתע מסתכלים על שאר הליגה מלמטה. האיש שהופקד על בניית הקבוצה מחדש הוא שחקן העבר דני איינג'. איינג' שהיה שחקן מוכשר העיף שחקנים ותיקים כמו אנטואן ווקר וגרי פייטון, השאיר את הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה פול פירס וסביבו זרע חבורה של צעירים שעל הנייר היו אמורים לקחת את הסלטיקס אל עתיד וורוד יותר. אבל בעונה שעברה הוורוד היה יותר דומה לאפור או לשחור. הקבוצה לא ממש התחברה והשיגה 18 ניצחונות בלבד כל העונה באחת העונות הגרועות אי פעם של הסלטיקס בהיסטוריה המפוארת שלהם. אחד מהשניים היה חייב לקרות - פיטורים של הג'נרל מנג'ר איינג' או בנייה מחודשת. שוב, איינג' קיבל את הקרדיט מבעלי הקבוצה. דבר ראשון בצעד חכם הוא השאיר את העוגן של הקבוצה בעשור האחרון פול פירס שכבר עשה קולות של "תמצאו לי קבוצה אחרת". אחר כך החתים במה שנראה כצעד תמוהה את הצלף המטורף ריי אלן מסיאטל, שלמרות שאין בכלל ספק לגבי יכולת הקליעה שלו, מבט חטוף בצילומי רנטגן של הקרסול שלו, יכול לשכנע בקלות כל מנהל שלהחתים אותו זה טירוף. דבר אחרון שעשה איינג' היה לבצע טרייד ענקי (השני הכי גדול בהיסטוריה מבחינת כמות השחקנים) ושלח כשישה צעירים בוסרים אל מינסוטה תמורת ה- "ביג טיקט". לדעתי השחקן היעיל בליגה הידוע יותר בכינויו קווין גארנט.
אחרי עונת נפל מצאו עצמם לפתע הסלטיקס בפתיחת העונה עם שלושה שחקני אולסטאר בהרכב. אין ספק שההימור מצד איינג' היה והינו עדיין ענקי. אין ספק בקשר לכישרון שטמון בשלושה אבל גילם הממוצע הוא 32 שב- NBA זה בערך כמו להיות סבא.
הרבה גבות הורמו. דבר ראשון בקשר ליכולת של שלושה כוכבים בסדר גודל כזה לחלוק כדור אחד במגרש וגם בקשר ליכולת שלהם לסיים עונה ללא פציעות.
התשובה- 27-3...
למי שלא מבין, זהו המאזן המדהים שלהם אחרי שלושים המשחקים הראשונים של הקבוצה (3 זה בטור ההפסדים כן...). אז ככה - ריי אלן לא מפסיק לצלוף, פירס לא מפסיק לקלוע ולנווט וגארנט? הוא תמיד יעשה את שלו עם ממוצע של דאבל דאבל יציב ומרשים. ואם זה לא מספיק, הכישרון הצעיר היחידי שנותר רג'ואן רונדו, מתגלה כגארד מרשים ובוגר שמפתיע אפילו את אחרון הספקנים... את הסגל משלימים שחקנים לא רעים בכלל כמו אדי האוס, ג'יימס פוזי וג'ון פולארד.
כרגע זה נראה ממש טוב. אם הקבוצה לא תסבול ממכת פציעות אין ספק שגמר ה- NBA ואולי אפילו שיא הניצחונות של שיקגו (72-10) הם ברי השגה.



לסיכום
אז לסיכום חוץ מקור של בערך מינוס 20 מעלות, די נחמד להיות כרגע אוהד ספורט בעיר בוסטון. הרבה יותר מאשר אוהד ספורט בתל אביב למשל...




פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם". יש לרשום משמאל לימין ולהבדיל בין אותיות גדולות לקטנות באנגלית.
Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.