אנשים רבים מתלוננים, שכאשר הם מגיעים לגיל 40 הכל משתנה! ספורטאים המגיעים לגיל 50 מאבדים מיכולתם הפיזית אפילו יותר. מחקרים שנעשו על אתלטים המגיעים לגילאים 40-50 ואף יותר, מצביעים על שינויים ספציפיים המשפיעים על ביצועינו הספורטיביים.

תחילה, חשוב להבין שהביצועים שלנו בפיקים ובתחרויות פוחתים לאט עם הגיל. לעומת זאת, בניית הכושר ותהליך האימונים מאבד מתאוצתו משנה לשנה. לפי מחקר שבוצע בשנת 2008, ישנה ירידה הדרגתית בביצועים עד גיל 50-60. לאחר מכן, הירידה בביצועים נעשת חדה יותר. אף אחד לא חסין. גברים או נשים, חובבנים או מקצוענים. דפוס דומה של ירידה בביצועים נצפה בכל סוגי האוכלוסייה.

שאלה חשובה נוספת שנשאלה במחקר שנעשה בשנה שעברה היא – באיזה ענף ספציפי (שחייה אופניים או ריצה) ובאיזה מרחק ספציפי (אולימפי או איש ברזל) ישנה ירידה משמעותית יותר בביצועים ביחס לגיל?
התשובה לכך לא מפתיעה במיוחד. ברכיבה על אופניים ישנה ירידה הקטנה ביותר בביצועים לעומת שאר הענפים. שחייה הוא הענף בו נצפתה הירידה החדה ביותר.
אם נבחן את הירידה בביצועים במרחק הכולל, נראה שבמרחק האולימפי ישנה ירידה קטנה יותר בביצועים לעומת האיירונמן.
אז למה ביצועינו יורדים עם התבגרותנו? יש שלושה פקטורים שצריך לקחת בחשבון:


Vo2Max (צריכת חמצן מרבית)
נראה שצריכת החמצן המרבית מנבאת בצורה הטובה ביותר את הירידה בביצועים עם העלייה בגיל. מאמצע שנות השלושים צריכת החמצן המרבית יורדת ב- 1% בממוצע כל שנה. מפתיע מאוד לגלות, שאצל אתלטים מאומנים הירידה היא גדולה יותר לעומת אנשים מן המניין. "אנחנו לא מבינים לחלוטין את המנגנון שבגללו פוחתת צריכת החמצן המרבית עם התבגרותנו", אומר ד"ר פיל סקידה, חוקר במרכז מדעי לשימוש והעברת חמצן בגוף, "אבל נראה שניתן להפחית את הירידה עד פי 10 באמצעות אימונים קשים ועקביים".


סף חומצת חלב
סף חומצת חלב, מסמן את הנקודה בה השריר נעשה פחות יעיל מבחינת שימוש בחמצן. כמו כן, מתחיל להשתמש בכמות גדולה יותר של פחמימות על מנת להמשיך לתפקד. "סף חומצת חלב, מנבא ביצועים ממושכים ("אינדיורנס") בצורה מצויינת. לעיתים, טוב יותר מצריכת חמצן מירבית" אומר סקידה. "נראה שהירידה של סף חומצת החלב חדה הרבה פחות לעומת הירידה בצריכת החמצן המירבית. בייחוד אצל אתלטים שנשארים מאומנים ובכושר טוב".


אימון חסכוני
מדד זה בוחן את כמות החמצן שהגוף צורך על מנת לבצע משימה כלשהי.
אם ניקח שני אתלטים ששוקלים אותו דבר ורצים באותה מהירות מתחת לסף חומצת חלב, האתלט שיצרוך פחות חמצן הוא האתלט החסכוני יותר. נראה שגורם זה לא משתנה הרבה עם הגיל. אלא חדשות מצויינות!

עוד חדשות טובות: לא כולם חווים ירידה בביצועים בגלל אותן סיבות. אתלטים רבים בגילאים 50-60 מדווחים על שיאים אישיים! זאת למרות הירידה הברורה ביכולות הפיזיולוגיות. שיפור בביצועים לעומת ירידה ביכולות הפיזיולוגיות, מצביע על כך שספורטאים רבים לא מתקרבים לפוטנציאל הטמון בהם.

ד"ר סקידה משתמש באנלוגיה הבאה כדי להסביר את הנושא:
"דמיין שכושר גופני הוא סולם. ראש הסולם הוא צריכת החמצן המרבית. עם השנים, אתה מאבד שלבים מראש הסולם (צח"מ). אבל אם אתה ממשיך להתאמן, אתה יכול לתפס גבוה יותר ויותר ע"י שאר השלבים (המורכבים ממרכיבי הכושר השונים). רוב האנשים לא מגיעים אפילו קרוב לראש הסולם – שיא היכולת הגופנית, לכן, הם ממשיכים לקבוע שיאים אישיים. הם לא מבינים שהם איבדו שלבים מעל (צח"מ), מכיוון שהסולם כל כך גבוה מלכתחילה!


מאת: ג'ואנה זייגר - Triathlete (תורגם ע"י יובל אולשנסקי)